מה זה יותר – מצחיק או מרגש? למה לבחור ז'אנר כבר בהתחלה זה קריטי?

מה זה יותר – מצחיק או מרגש? למה לבחור ז'אנר כבר בהתחלה זה קריטי?

בחירת הז'אנר של התסריט היא החלטה חשובה ובסיסית ואחת הראשונות שצריך לקבל. קודם כל צריך להחליט אם הפרויקט הוא קומדיה או דרמה ורק אחר כך צריך להחליט על הז'אנרים האחרים (אימה/מתח/פנטזיה) או תתי הז'אנר כמו דרמה קומית/סיטקום וכו'

יוצרים מתקשים להחליט בעיקר כשמדובר בדרמות קומיות וקומדיות שהן דרמתיות ("חינוך מיני", "על הספקטרום", "סוף הפאקינג עולם", "ככה זה", "שיטת קומינסקי").

למה במצב כזה חייבים להחליט מה זה קודם כל:  קומדיה או דרמה?

הסיבה היא שלכל ז'אנר יש מטרה וחוקים משלו, בטח אם מדובר בסדרת טלוויזיה, שם הז'אנר מכתיב לא רק תוכן אלא גם את אורך הפרק ולכן משפיע גם על המבנה וגם על כמות הפרקים.

אז איך יודעים מהו הז'אנר של הפרויקט שלי?

כלי מצוין שאני נעזרת בו ושממחיש את הז'אנר בצורה הטובה ביותר הוא זה:

כתבו במשפט או שניים על מה הפרויקט שלכם (פיץ'/פרמיס)

הנה כמה דוגמאות:

  • "מתופף צעיר ומוכשר נרשם לקונסרבטוריום יוקרתי ותחרותי, שם מטפח את חלומותיו להצטיינות והצלחה מורה שלא יעצור בעד שום דבר בעולם עד שהסטודנט ימצה את הפוטנציאל הגלום בו". ("וויפלאש")
    איזה ז'אנר זה? זו סיטואציה דרמטית לחלוטין. המתופף חולם להצליח והמורה לא יעצור עד שזה יקרה. ברור שיהיו קשיים ושהמורה הזה ידחוף את התלמיד עד הגבול שלו, ואולי גם מעבר לו. גם אם יהיה פה המון הומור – זו עדיין דרמה.

    תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:


  • "אלמן בן 70 מגלה שהפנסיה היא לא מה שהוא חלם שהיא תהיה, אז הוא מנצל את ההזדמנות 'לחזור למשחק' ומצטרף לאתר אופנה אונליין כ"מתמחה ותיק". ("המתמחה")
    כאן יש סיטואציה של פנסיונר שמתלמד באתר אופנה, מקום שהוא גם חדשני, גם טכנולוגי וגם ובעיקר – שייך לצעירים. ברור שיש פה בסיס לסיטואציות קומיות, גם אם יהיו רגעים דרמטיים ומרגשים.
  • "תלמיד תיכון בתול, שאמא שלו מטפלת מינית, חובר לתלמידה מכיתתו כדי לפתוח מרפאה מינית חתרנית בתיכון". ("חינוך מיני")
    גם כאן ברור שזו סיטואציה קומית כי למטפל אין הרבה ניסיון מיני ועיקר הידע שלו הוא מעבודתה של אמו ועם זאת הוא מייעץ לחבריו לספסל הלימודים כמומחה. למרות הנושאים הרציניים שיכולים לעלות, הסיטואציה הבסיסית היא קומית.
  • "אחרי שהיא נפצעת בתאונת דרכים היא מוצאת את עצמה מוחזקת בבונקר ע"י שני גברים שטוענים שהעולם בחוץ הותקף ושמי שיצא מהבונקר ימות במקום וגם יסכן את חיי האחרים." ("דרך קלוברפילד 10")
    גם זו כמובן סיטואציה דרמטית. זו דרמת מתח. הגיבורה היא שבוייה וברור שבאיזשהו שלב הספק שלה לגבי הסיפור שהגברים מספרים לה יתעצם והיא תנסה לברוח. מה יקרה אז? זה מותח.
  • "שלושה סטודנטים נעלמים ביער מרילנד, אליו יצאו כדי לצלם סרט דוקומנטרי על 'אגדת המכשפה מבלייר' ומשאירים אחריהם רק את המצלמה עם כל מה שצילמו". ("פרויקט המכשפה מבלייר")
    זו דרמה, מסוג אימה. האם האגדה נכונה ויש מכשפה מסוכנת? מה קרה להם? האם חייהם בסכנה? האם שרדו?  

בקיצור, כשאתם רוצים להחליט מה הז'אנר של התסריט שלכם – נסחו במשפט על מה הפרויקט שלכם (פרמיס/פיץ') ובדקו אם הסיטואציה בבסיסה מותחת/מצחיקה/מפחידה או מרגשת.

אחר כך אפשר להוסיף אלמנטים דרמטיים או קומיים, אבל בכל פעם שתתקלו בשאלה עלילתית או כזו שקשורה להתפתחות הדמות שלכם – ההחלטה צריכה להיות קודם כל נאמנה לז'אנר:

בדרמה המטרה היא קודם לרגש ואחר כך להצחיק ובקומדיה – הפוך.

אם נמנעים מלהחליט כבר מההתחלה מה הז'אנר המדויק של הפרויקט, מה שעלול לקרות הוא שהתוצאה תהיה מן יצור כלאיים – לא ממש קומי, אבל גם לא ממש דרמטי.

ובכל זאת, יש פרויקטים שהם "חוצי ז'אנר", כמו הסרט "פרזיטים" של בונג ג'ון הו שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון.

בעיניי, כל עוד אתם כותבים לא מאד מנוסים – אני מציעה לכם לבחור ז'אנר אחד מוגדר וברור. פרויקטים שהם "חוצי ז'אנר" הם מורכבים ומאתגרים ומי שכותבים אותם חייבים להכיר את כל החוקים של כל הז'אנרים לעומק, לפני שמתחילים לשחק איתם.

ואם להיות כנה, ברוב המקרים זה לא עובד.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.