מי אמר שרק מטעויות לומדים?

מי אמר שרק מטעויות לומדים?

מי שלמד אי פעם במסגרת אמנותית כלשהי מורגל בביקורת. המחשבה, הנכונה בבסיסה, היא שמטעויות לומדים, כי כשטועים לומדים מה לא לעשות וחושבים איך להשתפר כדי לא לטעות שוב. אם ההערות שתקבלו על דראפט ראשון של תסריט יהיו "וואו", "מדהים" ו"כל הכבוד" אז סביר להניח שפשוט לא נעים לאנשים להגיד לכם איפה יש בכל זאת נקודות חולשה. דראפט ראשון הוא טיוטה –  טובה יותר או פחות, אבל טיוטה. הרבה פעמים אנשים חושבים שהנה, הם כתבו את כל התסריט ועכשיו נותר רק לשלוח לקרנות ולהראות למפיקים.

בואו נודה, חלק ניכר מעבודתו של תסריטאי הוא שכתוב. אתם תשכתבו דברים עד דק, תכירו כל פסיק ותבחנו כל שלוש נקודות. בתסריט אין מקום לעודפים, לניסויים ולטיולים. תסריט הוא לא רק יצירת אמנות, הוא גם בסיס לעבודה של הרבה מאד אנשים (צלמים, במאים, תפאורנים, מפיקים ועוד). להפיק תסריט עולה כסף ואין לאף אחד תקציב ספייר, בטח לא בארצנו הקטנטונת. תסריט צריך להיות מהודק ומקצועי וכדי להגיע לזה צריך לקבל המון ביקורת.

ובכל זאת, לא רק מביקורת שלילית לומדים. כל גורם מקצועי שיקרא תסריט שלכם יבהיר לכם איפה נקודות החולשה של התסריט שלכם, אבל לעיתים קרובות אותם גורמים שוכחים להגיד גם מה טוב ומה כן עובד. ע"פ רוב זה לא נעשה מאיזו סיבה זדונית או מתנשאת (למרות שכן, יש גם את אלה). לרוב זה נובע מהרצון העז לקדם אתכם ולעזור לכם. מודה, זה קורה גם לי. לא מזמן ניגשה אלי משתתפת בסדנה, אשה מוכשרת ורגישה, שלמדה במוסדות אמנותיים רבים, ואמרה לי "כשתשלחי לי את ההערות על העבודות שלי, אני מבקשת שתכתבי לי לא רק מה לשפר אלא גם מה לשמר." והיא צודקת. לא רק בגלל שיותר נחמד ויפה להגיד גם דברים טובים ולא רק בגלל שיותר קל לקבל ביקורת שלילית אחרי ששומעים ביקורת חיובית, אלא בגלל שגם מביקורת חיובית לומדים. המון.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

אם אהבתי דמות, אם הזדהיתי איתה, אם צחקתי מבדיחה, אם משהו נגע לליבי, אם הזלתי דמעה – על כל אלה התסריטאי חייב לדעת. במהלך השכתובים הרבים, הרבה פעמים כבר לא יודעים אם זו בדיחה שמצחיקה רק את מי שכתב אותה או שזה באמת מצחיק, אם הדמות מיוחדת או סתם מוזרה. לפעמים אנחנו משכתבים גם דברים שהיו מוצלחים ולא נזקקו לשכתוב. חשוב שהתסריטאי ידע בדיוק מאיזו בדיחה צחקתי ובדיוק מתי הזלתי דמעה כדי שהוא ידע לשמר או להשתמש בזה בסיטואציות אחרות.

אז בלי להתבייש בבקשה. אם אתם מקבלים ביקורת ואין בה מספיק ביקורת חיובית, תעמדו על זכותכם לקבל אותה, כדי ללמוד. זו המהות של משוב, שאמור לכלול גם את ה"שימור" וגם את ה"שיפור". אל תפחדו לשאול שאלות ספציפיות כמו: איזו דמות אהבת? מה אהבת בדמות הזו? האם צחקת? מתי? האם התרגשת? מתי? מה החוזק של התסריט הזה?

ואגב, לגיטימי לגמרי לדרוש את הביקורת החיובית גם בשביל ההרגשה שלכם. אין סיבה שתסתובבו בתחושת כישלון כשלא נכשלתם.

איך יודעים אם ביקורת היא בונה ולא הורסת? מאד פשוט: אחרי ביקורת הורסת אתם תסתובבו מדוכאים ומתוסכלים. אחרי ביקורת בונה אתם תגידו "וואלה, איך לא חשבתי על זה!"

ולשאלתה של אותה משתתפת יקרה בסדנה – מה לשמר ומה לשפר. מה לשפר? –  אני לא דואגת, על זה תקבלו תשובות. מה לשמר? – הכל. לא למחוק כלום. אתם אף פעם לא יודעים מתי הרעיון הזה שהיה לכם יתאים. לי יש מחברת (כן, מחברת. אני אולדסקול) של כל מיני סצנות ורעיונות שנחתכו מכל מיני תסריטים. יש שם גם דברים גרועים וגם דברים טובים, שפשוט לא התאימו. לא פעם כשהייתי תקועה גיששתי את דרכי למחברת הזו ותתפלאו לשמוע כמה רעיונות הגיעו משם. אין זבל, יש ארכיון רעיונות.

 

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.