מה עושה רעיון לרעיון מקורי? חמש שיטות בדוקות ויעילות

מה עושה רעיון לרעיון מקורי? חמש שיטות בדוקות ויעילות

ריצ'רד פלפלר, שהוא יו"ר ומנכ"ל HBO, סיפר כיצד נכנס אליו דייויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", על מנת לצפות עמו לראשונה בפיילוט של הסופרנוס. בתום הצפייה שאל צ'ייס את פלפלר בחרדה האם לדעתו מישהו בכלל יצפה בסדרה הזו. פלפלר ענה: "אני באמת לא יודע, אבל אני אף פעם לא ראיתי משהו כזה".

אז מה עושה רעיון למקורי, למשהו שעוד לא ראינו?

כמה סרטים כבר ראינו על בחורה שמאוהבת בבחור שבכלל לא רואה אותה כי הוא עסוק בכיבוש ליבה של בחורה אחרת? המון. קשה לומר שזה רעיון מקורי, אבל כמה סרטים כאלה ראינו כשהבחור והבחורה שניהם נפגעי נפש שמנסים להתמודד עם מחלתם ולתפקד בחיי היום יום? או. זהו הרגע שהרעיון הופך מרעיון נחמד ומוכר למשהו חדש ומקורי ואולי לרעיון טוב לסרט/סדרה ("אופטימיות היא שם המשחק" למשל).

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

הנה חמש שיטות בדוקות ויעילות שיאפשרו לכם לקחת רעיון ולשדרג אותו מרעיון טוב לרעיון מקורי:

  1. כזה עוד לא ראיתי

למה התכוון פלפלר, שבטוח ראה את כל סדרת סרטי הסנדק? הוא התכוון שהוא לא ראה סדרה על ראש מאפיה קשוח שגם סובל מהתקפי חרדה, הולך לטיפול פסיכולוגי, ומנוהל ע"י אשתו ואמו כאחד האדם. על פי רוב, יש סיכוי סביר שמישהו בעולם כבר עשה משהו באותו נושא שאתם כותבים עליו. מצד אחד אסור להתעלם מזה, אבל מצד שני זו לא סיבה מספיק טובה לוותר. התחקיר הוא חשוב, אז אם אתם כותבים תסריט בנושא חטיפה של ילד, כדאי שתבדקו מה עשו, אם עשו, בארץ ובעולם בנושא הזה. תבדקו מאילו זוויות תקפו את הנושא, על מה שמו דגש. ואז, תוודאו שאתם מספרים את הסיפור הזה מזווית אחרת, שעוד לא התעסקו בה, או שיש פרט סיפורי חשוב שהוא שונה. כי אם נחטף ילד שהוא בן של נשיא, האפשרויות הדרמתיות הן שונות לגמרי מאשר אם נחטף ילד ממשפחה רגילה, או ממשפחה של עובדים זרים, או ממוסד ליתומים. הנושא הוא אולי אותו נושא, אבל הסיפורים אחרים לגמרי.

  1. "מה היה קורה אם?"

איך נולד הרעיון ל"בחזרה לעתיד"? בוב גייל בא לביקור אצל הוריו ומצא את ספר המחזור של אביו מהתיכון. הוא גילה על אביו המון דברים שלא ידע, למשל שהיה יו"ר מועצת התלמידים. גייל מעולם לא דמיין את אביו כדמות פוליטית ולכן שאל את עצמו – מה היה קורה אם הייתי מכיר את אבא שלי בתיכון? מכאן הכל היסטוריה. השאלה "מה היה קורה אם" היא שאלה מצוינת, גם בשלב שבו כבר יש לכם דמויות או מהלכים של סיפור. מה היה קורה אם פיטר פן היה מתבגר? מה היה קורה אם איטי היה חוזר לבקר את אליוט, שהיום כבר בן 40? מה יקרה אם הגיבור שלי מתאהב בחוטפת של בנו?

  1. הפוך את הג'נדר

זוג צעיר מתמודד עם גידול תינוק חדש. רעיון נחמד. אבל מה היה קורה אם (ראו סעיף קודם) אלו שני גברים או שתי נשים? אולי במקום גבר נשוי פלוס ילדים, שבוגד באשתו עם בחורה צעירה זו אשה נשואה פלוס ילדים שבוגדת בבעלה עם גבר צעיר? ומה אם היא בוגדת בו עם אשה צעירה? הרבה יותר מעניין.

לפעמים צריך להפוך את הרעיון קצת כדי לבדוק מה קורה לו. ולא רק על ג'נדר מדובר, זו רק דוגמא. נסו להפוך ז'אנר (מדרמה לקומדיה או מקומדיה לאימה) או פרספקטיבה (מאיזו זוית מסופר הסיפור? של הגיבור, של הנבל, או של הקרבן?). אפשר גם לשחק עם הגיל – במקום חבורת נערים פרועה, חבורת גברים במשבר גיל חמישים…

  1. תכונות ספציפיות

גם בין תאומים זהים תמצאו שוני, הרי אין אדם שזהה בדיוק לאחר. בדיוק במקום הזה צריך להתעכב. לפעמים לאדם יש מאפיינים ספציפיים בולטים, כמו תכונות אופי שקשה לפספס (תחרותיות קיצונית, ביישנות) או מאפיין פיסי בולט (צליעה, אף ארוך), ולעיתים המאפיינים הספציפיים הם קטנים, כמו חיוך קצת עקום או מישהי שמשחקת בשיער כל פעם שהיא משקרת. הדברים האלה, הקטנים לא פחות מהגדולים, הם שעושים דמות לספציפית, לאחת ויחידה. ואני לא מדברת רק על הגיבור שלנו. כל הדמויות צריכות להיות ספציפיות. למשל, דמות של נבל יכולה להפוך לספציפית ובלתי נשכחת בגלל תכונה קטנה ואנושית, כמו חולשה למוסיקה של האייטיז או נאמנות חסרת גבולות לקבוצת כדורגל כושלת.

  1. למה הסיפור הזה קשור אלי?

זו שאלה חשובה שאתם חייבים לשאול את עצמכם לגבי התסריט שלכם. למה לכם להתעסק בחברה החרדית אם אתם חילונים לגמרי? למה למקם את הסיפור שלכם בלוס אנג'לס אם אתם כותבים בעברית? כמובן שזה אפשרי, תמיד אפשר לתרגם או לעשות תחקיר או לעבוד עם תסריטאי חרדי שותף, אבל לא יותר קל פשוט לכתוב על משהו שקרוב אליכם, משהו שמרגש אתכם, משהו שאתם מכירים? כי אם אתם כותבים על משהו שאתם באמת יודעים עליו ומכירים אותו, המקוריות היא בילט אין. רק ירושלמים כמוני, שגדלו אי שם בשנות השמונים, יודעים שכדי להיפגש "בעיר" קובעים ב"טליתא קומי". לכל מקום ולכל זמן יש את המאפיינים והשפה הספציפיים שלו. אם אתם מכירים משהו לעומק, אתם מכירים את המאפיינים האלה ומי שקורא את התסריט שלכם מבחין בזה. זה גם אמין וגם מוסיף צבעים וריחות ייחודיים לתסריט שלכם.

אל תבהלו אם אתם מגלים פתאום שמשהו דומה לשלכם נעשה בעבר או אפילו במקביל. כמו שאנחנו לא זהים זה לזה, גם הסיפור שלכם אינו זהה לחלוטין לאף סיפור אחר, כי הוא מסופר מנקודת הראות שלכם, מתפיסת עולמכם ומהערכים שאתם מאמינים בהם, זה קורה באופן טבעי. החכמה היא לעשות את זה גם באופן מודע ולהשתמש בזה ככלי לייחודיות שלכם.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.