לפתוח דלת – כוחו של סיפור

לפתוח דלת – כוחו של סיפור

בשבוע שעבר שוב פתחתי דלת לקבוצה של אנשים שלא הכרתי, שבאו ללמוד תסריטאות, הפעם במושב שבו אני גרה. שתיים מהמשתתפות הכירו קודם, היתר היו זרים זה לזה. בסוף הערב כבר היינו קבוצה. זה קורה כמעט בכל סדנה וכל פעם זה מרגש אותי מחדש.

הנה וידוי: יש לי זיכרון נוראי, בעיקר לשמות. תמיד היה לי (אז אי אפשר להאשים את הגיל).  אני מאלה שצריכים דקה להבין מאיפה אני מכירה מישהו, שהשם של הסרט שרציתי להזכיר עולה לי לזיכרון רגע אחרי שהשיחה הסתיימה. אבל רק תנו לי סיפור וזהו, זה צרוב אצלי בזיכרון ובדרך כלל גם בלב.

בסוף הערב ישבנו ביחד: ילידי הארץ ועולים (ותיקים), ילד שהתגעגע להוריו מחדר הילדים בקיבוץ אבל זכה בחברים לכל החיים, ילדה שעד גיל חמש לא דיברה עברית ולמדה להתבונן מהצד, אשה שהפכה לאחרונה לסבתא, שהערה מזלזלת של המורה בכיתה א עוד צרובה בלבה, איש גדול עם לב רגיש שתמיד עשה דברים בדרך שלו  ואמא טרייה שהצליחה לארגן את הילדים, את הבית, את ארוחת הערב ובכל זאת להקדיש זמן גם לעצמה.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

זה כוחו של סיפור. סיפור יוצר קשר רגשי, מחבר, מסיר מחסומים. לא אני פתחתי דלת, האנשים שבאים לספר את הסיפורים שלהם הם שפותחים את הדלת. קודם בקבוצה קטנה ואחר כך, בתקווה, גם בתפוצה גדולה יותר.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.