הכח המרפא של תסריט

הכח המרפא של תסריט

השבוע שמעתי את היוצר והשחקן הראשי של הסידרה "פאודה", ליאור רז, מדבר על תהליך הכתיבה. ליאור סיפר בגילוי לב על כך שאובחן כלוקה בפוסט טראומה בעקבות השירות הצבאי והמילואים שלו ביחידת מסתערבים. הוא סיפר שדווקא החזרה לחוויות הקשות והמורכבות שהוא וחבריו עברו והכתיבה עליהן הן שריפאו אותו.

אני לא מטפלת ואין לי שום הכשרה כזו, אבל אפילו לי זה נשמע ברור מאליו שרק מי שחוזר לחוויה ומתמודד איתה, יצליח להתגבר עליה. מצד שני זה ממש ללכת בניגוד לכל אינסטינקט שרוצה להדחיק ולשמור עלינו, ששוב לא נשקע. אני יודעת על מה ליאור רז דיבר, כי גם אני מתמודדת דרך כתיבה עם הפחדים והחרדות שלי. בסדרה שכתבתי ("מגדלים באוויר") התמודדתי עם השאלה: מה יקרה אם הכל יתמוטט וכל מה שחשבתי על עצמי יתברר כלא נכון?

בכתיבה יש משהו מרפא, זה ברור וידוע. בעיניי תסריט הוא הדרך האידיאלית לכתוב ולהתרפא.

אז מהו כח הריפוי של תסריט?

הנה סצנה: הגיבור מגיע הביתה ברכב שלו ובמושב לצידו מונח זר פרחים. הוא מביט בזר, מביט בבית, רואה את אשתו דרך החלון. היא עסוקה במשהו, עייפה, לא מבחינה בו. הוא מדומם מנוע, שולח ידו לזר ועומד לצאת מהרכב, אבל נעצר. הוא מביט שוב בזר, מתניע את האוטו חזרה, מתקשר לאשתו ואומר לה שיאחר כי הוא נכנס לישיבה. הוא נוסע עם הזר למאהבת.

איך אפשר להתמודד עם זה דרך תסריט?

  1. תסריט הוא כלי שמתבסס על הצד הויזואלי (חשוב מה שרואים). לכן, כשלגיבור יש קונפליקט פנימי (אשתי או המאהבת) הוא חייב לקבל ביטוי חיצוני בתסריט (יצא מהרכב הביתה או לא יצא). הכותב חייב למצוא דרך לבטא את הקונפליקט הפנימי בצורה חיצונית. ברגע שמחצינים את ההתלבטות, אין ברירה אלא להודות בה, להכיר בה, ולהתמודד איתה.

 

  1. כדי לכתוב תסריט טוב חייבים להיות בקשר רגשי עם הגיבור בכל רגע נתון, כדי להבין מה גרם לו לפעול כך או אחרת. לשם כך חייבים שהגיבור יעורר הזדהות, גם אם לא מסכימים עם הבחירות שלו. הוא אוהב את אשתו, אבל אם יכנס הביתה זה יהיה ערב כמו כל ערב, ארוחת ערב, התעסקות עם הילדים ועייפות שסופה שירדם על הספה בלי להספיק להחליף מילה עם אשתו. מצד שני מחכה לו אשה שפנויה אך ורק בשבילו, אין לה שום ציפיות ממנו מלבד שיהיה איתה, ללא הפרעות. גם אם אנחנו לא מסכימים עם הבחירה שלו, אנחנו יכולים להבין אותה. הסיטואציה הופכת להיות הרבה פחות שיפוטית – אין טוב או רע, יש בנאדם עם חולשות וחזקות, כמו כולנו. זהו בסיס לכנות וכנות היא בסיס לטיפול. ועוד משהו- תסריט טוב מאלץ את הכותב להזדהות עם שני הצדדים, כמו ההזדהות גם עם המסתערבים וגם עם הפלסטינאים ב"פאודה". ברגע שאנו מצליחים להזדהות עם שני הצדדים אנחנו יכולים להתחיל להתרפא.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

  1. תסריט מחייב את הכותב להסתכל על הסיפור מהצד. הכוונה היא שגם אם הסיפור הוא אמיתי, ברגע שאני אכתוב אותו בתסריט אני חייבת לקחת ממנו מרחק. אם אני כותבת על חוויה קשה שעברתי יהיה לי קשה לזהות את הצרכים של הסיפור, כי אני אהיה כבולה מדי ל"מה שהיה". בתסריט אין משמעות ל"מה שהיה". השאלה שצריך לשאול כשכותבים תסריט היא: "מה יכול היה להיות אילו..?". האפשרות לקחת חוויה שקרתה לי אבל גם להתרחק ממנה, להסתכל עליה קצת יותר באובייקטיביות, זו מתנה טיפולית. הגיבורה היא כבר לא בדיוק אני. כן, היא עוברת חוויה דומה למה שעברתי, היא מרגישה את אותן תחושות, אבל היא לא בדיוק אני. עכשיו אפשר לעמת את הגיבורה שלי עם מכשולים ולאפשר לה (ולי דרכה) חופש פעולה לטעות, ללמוד, לבחור אחרת. התסריט מאפשר לי ככותבת לעזוב את הפחדים בצד ולהתחיל להתנסות, להעיז, לחלום בגדול.

 

  1. והנה הנקודה העיקרית – בתסריט, כמו בטיפול, הגיבור חייב להיות אקטיבי והוא שצריך להניע את העלילה העלילה/תהליך. בסרט הגיבור נתקל בקשיים ומכשולים, צולח אותם ובסוף הוא לומד שיעור על החיים. הוא מבין שמה שהוא רצה הוא לאו דווקא מה שהיה צריך. הוא עובר שינוי, תהליך. אם הוא שוב יעמוד עם הרכב וזר הפרחים מול הבית, אולי הוא יבחר אחרת. אולי הוא יכנס עם הזר וייתן אותו לאשתו, או אולי הוא יכנס ויתוודה מולה. אולי יהיה לו סוף סוף אומץ לסיים את הנישואים האומללים האלה או שהוא יבחר להתמודד עם קשיי הזוגיות כדי לא לאבד את אשתו האהובה. הכל פתוח ואפשרי.

 

  1. בתסריט אפשר לנהל שיחות עם מי שחי ומי שמת, עם מי שנטש או ננטש. כאמור, השאלה "היה יכול לקרות אילו.." עומדת בבסיס רוב היצירות הקולנועיות והטלוויזיוניות. התסריט מאפשר חופש מוחלט להיות בכל מקום ובכל זמן. ליאור רז מ"פאודה" יכול היה לחזור לשטחים, להתמודד שוב עם הטעויות, ההתלבטויות והאבדן וכל זאת מבלי ללבוש מדים או לקום מהמחשב.. מה יותר מרפא מזה?

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

4 מחשבות על “הכח המרפא של תסריט

  1. אח אח מירב את נהדרת!
    הכתיבה שלך, הטיפים, היכולת לשים את האצבע בדיוק על הנקודות, להאיר את התהליך הפנימי….
    תודה רבה!

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.