חמש טעויות נפוצות כשמציגים פרוייקט

חמש טעויות נפוצות כשמציגים פרוייקט

במהלך השנים שמעתי כל כך הרבה רעיונות מקוריים, מצחיקים, מותחים ומרגשים. הבעיה היא שהמון פעמים קיים פער עצום בין איך שמציגים את הפרויקט לבין מה שהוא בפועל. להציג פרויקט (פיצ'ינג) זו אמנות בפני עצמה, שכל יוצר חייב להתמודד איתה בשלב כלשהו. יש המון טכניקות לעשות זאת, אבל הפעם החלטתי להתמקד דווקא בטעויות שחוזרות על עצמן.

אז הנה חמש הטעויות הנפוצות בהצגת פרויקט:

  1. לא להתקע בעבר. אבא שלי אומר שנולדנו עם הפנים מלפנים כדי שנסתכל קדימה… זה נכון לחיים וזה נכון כשמציגים סיפור. אסור להיות תקועים בעבר, ותתפלאו עד כמה הטעות הזו נפוצה. אם אתם מתחילים לספר על הפרויקט שלכם ע"י סיפור העבר של הדמות הראשית, על ילדותה, השירות הצבאי שלה פחדיה ומצוקותיה אתם מאבדים כיוון וגם את מי שמקשיב לכם. ברור שכל הפרטים האלה חשובים, אבל לא כשרוצים להדליק מישהו על סיפור.

אז במקום: "שושנה גדלה בעיר קטנה למשפחה חסרת אמצעים. היא נישאה לחבר הראשון שלה מהתיכון והאהבה דעכה מיד עם הולדה של ביתם הבכורה. הוא מעט להיות בבית והילדה הייתה כל עולמה של שושנה, שמעולם לא למדה או עבדה. היא הפכה אובססיבית לגבי הילדה ולכן כשזו גדלה היחסים בניהן התקלקלו והילדה הדפה את כל ניסיונותיה של שושנה להתקרב. שושנה הרגישה בודדה ואומללה ולכן יום אחד היא פשוט ארזה תיק ויצאה מהבית".

ספרו: "זהו בוקר רגיל בבית משפחת ישראלי. שושנה קמה, מכינה ארוחת בוקר לבעלה, שלא מקשיב לשום דבר שהיא אומרת, מנסה לפתח שיחה עם בתה המתבגרת שהופכת מיד לריב ולהטחת האשמות הדדיות. שושנה נותרת לבד בבית עם ערימות כביסה, נקיונות ובישולים, כמו בכל יום. אבל היום היא פשוט לא מצליחה לעשות כלום. פתאום, בלי לחשוב על דבר, היא קמה, אורזת תיק קטן ויוצאת מהבית".

  1. לא רק התחלות… אז אם נישאר רגע עם שושנה, זה מתחיל טוב, אבל מה הלאה? מי שמקשיב לכם רוצה להבין (וגם לוודא שלכם יש מושג) מה יקרה במהלך הסרט/הסדרה:

בסרט צריך לספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. חשוב להבין מהסיפור מה הדמות שלי רוצה, מה יעמוד בדרכה (המכשולים העיקריים) ומה הדבר שהיא צריכה ללמוד בסוף הדרך.

בסדרה זה עניין קצת שונה, כי בסדרה אין סוף (אם יש סוף הסדרה תגמר ואנחנו רוצים להראות שלסדרה שלנו יש אורך חיים לכמה וכמה עונות). אל תתארו את הפרק הראשון, כי הוא בדרך כלל שונה משאר הפרקים. גם אם הפרק הראשון נשמע מצוין, אתם צריכים להסביר מה יקרה במהלך הסדרה. לכן, בסדרה חשוב להראות את הפוטנציאל ליצירת קונפליקטים בלתי נגמרים גם בין הדמויות הראשיות לבין עצמן וגם ב"עולם" של הסדרה (בית חולים, למשל, הוא מקום רבוי בקונפליקטים ולכן יש המון סדרות בית חולים).

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

  1. זמן. אם עברתם את השלוש דקות ואתם עדיין מדברים, אתם בבעיה. ככל שתכירו את הפרויקט שלכם יותר טוב כך תוכלו להסביר אותו בפחות זמן. דברו פחות, תגידו יותר. איך תעשו את זה? ספרו את הסיפור שלכם לכמה שיותר אנשים (לאו דווקא מקצועיים). כל פעם שתספרו את הסיפור, התגובות יעזרו לכם להתמקצע באופן סיפורו.
  2. גמישות יתר. מי ששומע את הסיפור שלכם, בטח אם מדובר באנשי מקצוע, יודע שהפרויקט שלכם עוד יעבור שינויים רבים בדרך. זה ברור מאליו ולכן אין צורך שתגידו את זה. מעבר לזה, משפטים כמו "זה עוד יכול להשתנות" או "אני פתוח לשינויים" עלולים להתפרש כחוסר ביטחון או נכונות לרצות. ספרו את הסיפור שלכם בביטחון, תאמינו בו, תאהבו אותו. זה מדבק.
  3. לא להיכנס לויכוחים. להרבה מאד אנשים יש נטייה להציע שינויים, לרצות להשאיר חותם (בעיות אגו אינן זרות למקצוע…) או פשוט לא לאהוב את הרעיון. אתם צריכים להיות מוכנים גם לזה. תהיו קולים, פתוחים לשמוע אבל נאמנים לעצמכם. "על פניו זה כיוון שאני פחות מתחברת אליו, אבל אני יכולה לחשוב על זה קצת" או "אני מבינה את הכיוון/זה כיוון מאד מעניין, אבל זה פחות מה שרציתי לספר". יש דרכים דיפלומטיות להימנע מויכוח. זו ארץ קטנה, לא חבל? שננו לעצמכם שלא כולם יאהבו או יתחברו לפרויקט שלכם וזה בסדר. מצד שני אל תתנו לכל הערה או סירוב לערער אתכם, אחרת כדאי לכם לשנות מקצוע.

לסיכום:

  • ספרו סיפור
  • כשאתם מציגים סיפור הוא חייב להיות בהווה.
  • לא להיתקע בסיפורי רקע, הסברים ותיאורים.
  • לא לספר רק התחלות (או פרק ראשון).
  • בלי נאומים, לדבר מדויק ובקיצור.
  • לא להצהיר שיהיו עוד שינויים או להראות גמישות יתר.
  • להימנע מויכוחים אבל להיות נאמנים לעצמכם.
  • לאהוב את הפרוייקט שלכם ולהאמין בו.

ו..תמיד טוב למצוא חבר שיעודד אתכם קצת לפני הצגת הפרוייקט, כמו סינפלד…

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.