אני חושבת שהגיע הזמן ל"שיחת יחסינו לאן"

אני חושבת שהגיע הזמן ל"שיחת יחסינו לאן"

זה לא יעבוד ביננו. לא, זה לא אתם, זו אני..

אין כמו סצנות של בשורות רעות, נכון? מישהו אחד צריך לבשר משהו למישהו אחר שממש, אבל ממש, לא ישמח לשמוע…  אם כי נגמרה האהבה, אם כי צריך להודות בטעות שלנו, אם כי מעלנו באמון, הסתרנו או שיקרנו.

זה קלאסי לתסריט: גם קונפליקט חזק וברור וגם מקדם עלילה, שהרי אחרי שיחה כזו מגיע בדרך כלל שינוי.

איך כותבים סצנה של בשורה רעה או וידוי?

האתגר בסצנות כאלה הוא להגיע לוידוי הזה בצורה טבעית ולא בצורה "טלנובלית", שבה הדמות מסתובבת בפתאומיות ואומרת: "דוד אתה מאומץ" או "אני עוזבת אותך".

כשאנחנו רוצים לבשר למישהו משהו שברור לנו שהוא לא ישמח לשמוע, אנחנו מכינים את עצמנו. אנחנו חושבים על אסטרטגיה שתמזער נזקים:

אולי אני "ארכך אותה" וקודם אחמיא לה על הנעליים או אביא לה מתנה.

אולי אני אספר לה שכמעט נהרגתי בדרך ואז היא כל כך תשמח שאני בחיים שכשאספר לה שאני הומו זה יהיה פחות נורא.

אולי אני אכין נאום חוצב לבבות שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

אולי אני אביא איתי מישהו כדי שהיא לא תעשה סצנה…

מה הדמות שלכם תבחר לעשות? אתם יודעים הכי טוב מהי האסטרטגיה שמתאימה לדמות שלכם.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:


אבל ברגע שאתם יודעים מה האסטרטגיה של הדמות שלכם, זה לא אומר שהתכניות שלה יתנהלו כפי שהיא רוצה. נהפוך הוא, כמובן. כתסריטאים אנו מחויבים בזאת להרוס לדמות שלנו את התכניות, כי דרך ללא מכשולים היא משעממת.

אז מחמאה על נעליים, במקום "לרכך" את הצד השני, תגרום לעצבים – "הן משנה שעברה, איך לא שמת לב?" ואם הדמות שלי הכינה נאום חוצב לבבות, לא יתנו לה אפילו לפתוח את הפה וכו'.

ואז, כשהדמות שלי מרגישה אבודה, שהיא ניסתה הכל ולא הצליחה לבשר את הבשורה, רגע לפני שהיא מתפוצצת, אז יבוא הרגע של הוידוי – ברגע הכי פחות מתאים, בדרך הכי פחות פיקחית, הפוך מאיך שהיא תכננה. כגודל התכנון האסטרטגי, כך גודל הנפילה.

נכון, כאן אלזה לא הייתה מעוניינת בוידוי, הוא נכפה עליה. היא ידעה שיש סכנה שכוחה יתגלה, אז הייתה לה אסטרטגיה: היא תשאר מסוגרת, רגועה, בשליטה. היא לא תתרגש. לכן התסריטאים סידרו לה הפתעה, דווקא כשהכל כבר היה כמעט מאחוריה, שנראה היה שהיא עמדה במשימה, דווקא אז אנה מוציאה אותה משליטה וכופה עליה את הוידוי, ברגע הכי לא נכון, מול כל הממלכה כולה.

וזה יכול לעבוד גם הפוך:

הגיבור שלי התכונן, הוא חשב על מיליון אסטרטגיות, הוא לא ישן כבר יומיים וכשסוף סוף הוא אוזר אומץ ואומר לאמא שלו: "אמא, אני צריך להגיד לך משהו", אמא שלו תגיד: "יוסי, אתה הומו, אני יודעת. רוצה קפה?" גם זה עובד, כי גם פה יש קונפליקט – בין החרדה והמתח, לבין המציאות.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.