החמור הקטן והפחד הגדול (ופודקאסט גם)

החמור הקטן והפחד הגדול (ופודקאסט גם)

אז הייתה את הפעם הזאת שנשכה אותי אתון. הייתי בת 10 בערך, גרנו בשכונה בירושלים שגובלת בקיבוץ רמת רחל וכשרצינו לשנות אווירה, היינו הולכים לפינת החי שבקיבוץ. באחת הפעמים עבר לו בין כלובי החיות, בביטחון מופרז, נער קיבוצניק שזוף וזריז. הנער הבחין ברושם העז שהוא הותיר בנו, ילדים עירוניים שגרו במרחק 10 דקות ממנו, וקרא לנו להיכנס איתו למכלאת החמורים. רוב הילדים ויתרו, אבל אני, שהנער השזוף והזריז קצת מצא חן בעיניי, אזרתי אומץ ונכנסתי למכלאה. התקבלתי באדישות רבה, הן של החמורים והן של הנער, שהצביע על עַיִר. על הקיר היה מצויר לב ובו היה כתוב בצבע טרי שמו של העיר החדש. התקרבתי כדי לראות איך קוראים לעיר, כשהרגשתי שמשהו תופס אותי מלפנים ומרים אותי. האתון, שנבהלה שהתקרבתי לבנה, נתנה לי ביס בחזה.

את הצרחות שמעו עד הקצה השני של העיר, כי להפתעתי אבא שלי הגיע בריצה אחרי כמה דקות.

"מה קרה לה?" הוא שאל בדאגה,

"נשכה אותה האתון", אמר הנער, שהרגיש קצת אשם ולכן ניסה בכל כוחו להעלים את החיוך.

"מה?!" אמר אבא שלי,

הנער לא התאפק ופרץ בצחוק ולהפתעתי ואימתי הגמורה, אבא שלי, תוך שהוא מרים אותי על ידיו וסוחב אותי הביתה, פרץ בצחוק גם הוא. למרות הכאבים והדם – כל מי שראה אותי באותו יום ושמע מה קרה לי פרץ בצחוק, כולל האחות שהזריקה לי את הטטנוס ישר לטוסיק.

אנחנו נוטים לזכור את הדברים הרעים,

את הילדה שהציקה לנו, את המורה שלא האמינה בנו, את רגעי המבוכה, כמו זה עם האתון.

זה כנראה גם צורך קיומי, אחרת איך נזכור פעם הבאה לא לגשת לעיר צעיר מבלי לקבל את הסכמת אמו?

החוויות האלה מלמדות אותנו לפחד ולהיזהר, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו מפחדים ונזהרים יותר מדי.

ואז אנחנו נתקעים. לא זזים. כמו… כמו חמור עקשן.

זה לא פשוט לצאת מאיזור הנוחות, לקחת סיכון, לשים את עצמנו ואת החלומות שלנו במרכז.

אם נעיז, יש סיכוי שנחטוף ביס או שכולם יצחקו עלינו.

אבל הנה הכח שלנו, כאנשים שיוצרים וכותבים: יש לנו את היכולת לעשות את זה גם בדמיון שלנו, ממקום בטוח יחסית.

לחזור לרגעים שעיצבו אצלנו את הפחדים ודרך הגיבורים שלנו להעז ולנצח אותם

ואז לסגור את המחשב וללכת לשטוף כלים, או לחכות לטכנאי של המזגן.

אז כתבתי את הסיפור שלי על האתון, ועכשיו כל הסיטואציה נראית לי קצת יותר קומית והרבה פחות טראומטית.

עם זאת, כשיוצא לי לפגוש אתון, אני שומרת "מרחק של כבוד הדדי". בכל זאת.

 

ואם אתם מחפשים מסגרת אינטימית, יצירתית ותומכת להפוך את הסיפורים שלכם לתסריט  – הצטרפו אלינו לקבוצה:

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

מצרפת כאן ראיון שערך איתי אורי נכטיילר, במסגרת הפודקאסט המעולה "שובר סדרות". שוחחנו על תהליך היצירה, גם הפרטי שלי, כיוצרת ותסריטאית של הסדרה שכתבתי, "מגדלים באוויר" (ערוץ 10), איך הוא היה ואיך אני רואה אותו בפרספקטיבה של זמן. ובכלל על תהליכי יצירה של הרבה מאד יוצרים שאני שמחה שיש לי הזדמנות ללוות ולהיות מעורבת ביצירותיהם.

הנה הפרק, תהנו.

 

– להאזנה גם ב – itunes (אפל): http://bit.ly/מרב_שקד_אייטיונס

– סדנאות התסריטאות של מרב: http://tasritim.co.il/

– מגדלים באוויר לצפייה ישירה: http://bit.ly/מגדלים_באוויר_לצפייה

– מעוניינים להתעדכן כאשר עולה פרק חדש? – אז כאן: http://bit.ly/שוברסדרות_ניוזלטר

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

4 מחשבות על “החמור הקטן והפחד הגדול (ופודקאסט גם)

  1. הסיפורים שלך משעשעים ומחכימים.
    נקודות ההשקפה צולפות בול בפוני.
    סחתיין על האומץ ועל השיתוף.
    שנה טובה מתוקה ויצירתית.

    נריה

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.