שקט, תן לכתוב! איך נפטרים מהמבקר הפנימי, או לפחות לא לוקחים אותו כל כך ברצינות

שקט, תן לכתוב! איך נפטרים מהמבקר הפנימי, או לפחות לא לוקחים אותו כל כך ברצינות

אני מנסה להתעלם ממנו כשאני כותבת אבל הוא מתגנב לו, מסתובב על ידי, מהלך בחדר בשעמום קל, מציץ מאחורי גבי על צג המחשב כאילו בחוסר עניין ואז פולט איזו הערה. קטנה כזו, כמעט אגבית, אבל מדויקת להפליא וזהו. הוא עשה את שלו. שיתק אותי והלך.

תקראו לו איך שתקראו לו – המבקר הפנימי, השד הרשע על הכתף, המסרס.. לרובנו יש כזה. אני אומרת לרובנו כי בכל זאת באודישנים של תכניות כמו "הכוכב הבא" תמיד יש את אלה שבטוחים שהם יודעים לשיר מעולה, עולים לבמה ועושים מעצמם צחוק. מודה, לפעמים אני גם קצת מקנאה בהם. מצד אחד זה הפחד הכי גרוע, שפתאום נתגלה במערומינו: את בכלל לא יודעת לכתוב. את מי זה מעניין? מה זאת הבכיינות הזאת? אה.. זה היה אמור להצחיק?! ומצד שני התעוזה, הביטחון..

ההשפעות של המבקר הפנימי הן ברורות, קשה להמשיך לכתוב אחרי מתקפה שכזו,  ועם זאת זה אפשרי. קצת אימון ואנחנו סותמים לו את הפה, או לפחות מורידים לו את הווליום.

אז מה עושים? הנה כמה טיפים שליקטתי מניסיון שלי וגם מניסיונם של אחרים:

1. פשוט נותנים לו להמשיך לדבר. יש משהו שצריך להשתחרר שם ואם אנחנו משחררים, נותנים למבקר הפנימי שלנו להוציא הכל, פתאום זה לא נראה כל כך נורא. דברו אליו כמו אל ילד קטן, תקשיבו בסבלנות – סיימת? יופי. עכשיו אני יכולה להמשיך? המבקר הפנימי בעצם מבטא פחד שלנו. זו מגננה, אך זו מגננה משתקת. אם נבין שזו דרך שלנו לשמור על עצמנו נבין שאין בה אמת, רק פחד. בואו נוציא את זה ונתקדם הלאה.

2. לכתוב מהר, בלי לחשוב. תקדישו בכל יום כמה דקות לכתיבה חופשית. מלאו עמוד או שניים. תתלוננו על השכנים, תכתבו את המטלות שלכם, מחשבות. אל תנסו לכתוב יפה, זו לא אומנות – זה תרגיל לנטרול המבקר הפנימי. ג'וליה קמרון,  בספרה "דרך האומן", קוראת לזה "דפי בוקר". היא ממליצה על כתיבת שלושה דפי פוליו בעט, לא במחשב (!!!) כמעין מדיטציה בכתיבה. אם אנחנו אומרים לעצמנו שזו לא אומנות ושאף אחד לא יקרא את זה, אין טעם בלהטריד את המבקר הפנימי ולהביא אותו להציק לנו, לא? עכשיו, שהשטח פנוי, יהיה קל יותר לכתוב.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

3. פעם שמעתי הרצאה של אלן סנדלר, תסריטאית ויוצרת ותיקה ומנוסה (בין השאר כותבת בכירה ב "כולם אוהבים את ריימונד"). בסוף ההרצאה היא שלחה לנו שלט לתלייה מעל המחשב. בשלט נכתב: "רשות לכתוב גרוע". סנדלר סיפרה שלפני שהיא מתחילה לכתוב היא תמיד מביטה בשלט ואומרת לעצמה: "טוב, היום אני מרשה לעצמי לכתוב גרוע. את זה אני יכולה לעשות." אם מותר לכתוב גרוע, מנטרלים את הנחיצות של המבקר הפנימי והתוצאה היא תמיד טובה יותר ממה שציפיתם.

4. דיל עם השטן. תגידו לו: "עכשיו אתה שותק ואני כותבת, אחר כך אתה תגיב". הכי חשוב לכתוב. ברגע שזה כבר על הדף הרבה יותר קל להתמודד עם ביקורת עצמית. הבעיה היא שבגלל ביקורת עצמית אנחנו לא מצליחים בכלל להגיע לכתוב.

5. תזכרו במחמאה שמישהו נתן לכם על כתיבתכם. אם מישהו אהב מה שכתבתם, אם ריגשתם מישהו בעבר, למה שזה לא יקרה שוב?? ובאותה נימה, אפשר לקרוא משהו ממש גרוע של מישהו אחר…

6. תקראו ספר טוב או תראו סרט או סדרה ממש טובה. כן, להשראה.  חוץ מזה, כשאני קוראת או צופה במשהו איכותי שאני מתחברת אליו, אני פתאום יכולה לדבר ב"שפה" של הספר/סרט/סדרה ואז יותר קל לי לשמוע אם הרפליקה שכתבתי עובדת או לא.

בואו נהיה כנים. יש תקופות בחיים שיותר קל להשתיק את המבקר הפנימי ויש תקופות שמאד קל להשתכנע ממנו. אני חושבת שאין איך להיפטר ממנו לגמרי, אבל אפשר ללמוד לחיות איתו, לנסות לחבב אותו כמו שלומדים לחבב איזה דוד מעצבן. זה משפחה ומשפחה לא בוחרים..

אז יאללה,
תכתבו משהו.

 

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.