פאדיחות. בואו ננסה להימנע מזה…

פאדיחות. בואו ננסה להימנע מזה…

מתי נדבר על פאדיחות אם לא בערב יום כיפור? הפאדיחה האחרונה שלי הייתה שגיאת כתיב בפוסט שנשלח לכל רשימת התפוצה שלי. זה היה ממש מבאס. אמנם לאנשים יש לא מעט שגיאות כתיב, יש שסובלים מלקויות למידה או הפרעת קשב או סתם פחות זוכרים כי המחשב או הנייד מתקנים אותנו אוטומטית. רוב האנשים בכלל לא ישימו לב. ולעומתם, יש כאלה שזה מיד יצוץ להם.

הבעיה היא שכשאנחנו כותבים משהו שאנחנו רוצים שאחרים יתייחסו אליו ברצינות, בין אם זה פוסט בבלוג או תסריט שרוצה לשכנע מפיק להשקיע בו, הוא חייב להיות נקי משגיאות.

אבל אף אחד לא חף משגיאות ואי אפשר להסתמך במאה אחוז על תיקון השגיאות האוטומטי (שלפעמים נדמה שיש לו חיים שלו), אז מצאתי כמה שיטות יעילות להימנע משגיאות:

  1. לקרוא מהסוף להתחלה – כשאני כותבת, רוב רובה של תשומת הלב שלי נמצא בתוכן ולא בצורה. אני כל כך שקועה בתוכן שסביר שלא אעלה על שגיאה, גם אם היא תהיה מולי ותנפנף בדגל. לכן, אם קוראים את כל המסמך הפוך, מהסוף להתחלה, אין רצף מחשבתי או סיפורי וכך אנחנו מבודדים כל מילה ויכולים לבדוק אותה מחוץ לקונטקסט.
  2. ברגע שיש משהו שמפריע לי בזמן כתיבה, אפילו אם אני לא יכולה להגדיר מה הוא בדיוק, אני מסמנת את כל המשפט בקו תחתון. אחרי שאני מסיימת לכתוב אני חוזרת למשפטים שסימנתי ובודקת כל מילה. לפעמים זו עובדה שצריך לבדוק ולפעמים זו באמת מילה שאני לא סגורה אם כתבתי אותה נכון. לפעמים זה פשוט משפט לא כל כך מוצלח. בכל אופן, זה שאני מסמנת לי את המקומות האלה וממשיכה הלאה מאפשר לי להמשיך ברצף כתיבה ולא קוטע לי את חוט המחשבה, וגם מזכיר לי לוודא שלא אפספס את המקומות האלה בבדיקה חוזרת.

    תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

  3. עוד עין – הלוואי שהיה ריאלי לשכור את שירותיו של עורך מקצועי שיבדוק כל מה שאני כותבת. כרגע זה קצת גדול עלי, אבל מצאתי פתרון: יש לי את מיה, שגם לה יש בלוג, היא מגיהה את הפוסטים שלי ואני את שלה. כמובן שכדאי לכם למצוא חברה מוצלחת כמו מיה, שיודעת להתבטא, שמה לב לטעויות וגם תמיד אפשר לשאול אותה אם היה לה מעניין/מצחיק או אם הנושא מספיק ברור. זה לא חייב להיות מישהו שמבין בכתיבה או תסריט, מיה היא בכלל מעצבת. את הפוסט האחרון לא העברתי לה כי ידעתי שהיה לה שבוע עמוס. על זה נאמר: Big mistake. Huge

לאחר מעשה כתבה לי מיה: "אין מה לעשות, אף אחד לא מושלם ומי שלא עושה, לא טועה. אלה שני המשפטים שעוזרים לי במצבים כאלה".

צודקת, כולנו אנושיים, כולנו עושים טעויות ולכן לפני שמגישים סינופסיס/תסריט, בדקו אותו פעם שנייה ושלישית, ודאו שהוא כתוב בגופן סולידי כמו אריאל או דויד, גודל 12 עם רווחים כנדרש בפורמט של תסריט, בלי התחכמויות.

יאללה, שולחת לה את הפוסט להגהה.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.