סיפור קצר ליום ההולדת

סיפור קצר ליום ההולדת

לאחי ולי יש ימי הולדת לא רחוקים זה מזה. שלי קודם, גם מבחינת השנים.

באחד מימי ההולדת המוקדמים שלי קיבלתי במתנה ברבי, מה שעורר אצלי מיד רצון עז להיות הבעלים גם של ברבי בן (קן). אבל בזמנו לא היה דבר כזה "תקנו לי", היה צריך למצוא אפיקומן או לחכות ליום הולדת הבא. אפילו פיית השיניים לא הגיעה אז לירושלים.
אז עד שהגיע יום הולדתו של אחי פעלתי נחרצות כדי לשכנע אותו שמה שהוא רוצה ליום ההולדת שלו זה ברבי בן. עשיתי לו שטיפת מח כמו שרק אחות גדולה יכולה לעשות ואכן, סביב אמצע דצמבר אחז אחי בברבי בן ושאל את עצמו: "איך זה קרה?"

הוא לא שכח לי את זה שנים, אפילו כשנתתי לו לא מעט אירועים אחרים לזכור לי, כמו אז שהלבשתי לו נעלי בלט והוריתי לו להחליק במרפסת עד שפתח את הראש.
ככה זה שנמצאים לבד בבית ויש רק ערוץ אחד בטלוויזיה…
לגבי קן – בעצם גם אני איבדתי בו עניין די מהר, ברביות לא היו בדיוק המשחק המועדף עלי. 

לפני כמה שנים קיבלתי מאחי מתנה ליום ההולדת, עטופה וגדולה. מרגש. כשפתחתי אותה גיליתי שוב את קן, גרסה משופרת אמנם, אבל הוא אחז בדגל לבן ונראה עייף.
אושר הציף אותי.
הוא סלח לי סוף סוף, אח'שלי.

תודה לכל המברכים, בים באוויר וביבשה. זה בכלל לא מובן מאליו שלקחתם רגע לחשוב עלי, לבוא, להתקשר או לכתוב לי כמה מילים מהלב. היה לי יום הולדת נהדר ומרגש:)

 

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.