"אני רוצה הביתה"

"אני רוצה הביתה"

לפני שנתיים וחצי עברנו דירה, מהעיר למושב. הקטנה שלי הייתה בת 3, כך שמבחינתה היא מושבניקית מלידה.
ועם זאת, כשהיא עצובה, או עייפה במיוחד, או מפוחדת, היא אומרת לי: "אני רוצה הביתה".
כשאני שואלת אותה למה היא מתגעגעת בבית הישן, היא לא מתארת משהו שנשמע כמו הדירה שעזבנו, או כל דירה אחרת וכל פעם יש לה תיאור קצת שונה.
עם הזמן הבנתי שכשהיא אומרת "הביתה" היא לא מתגעגעת לדירה זו או אחרת, אלא לתחושה כלשהי –  תחושת ביטחון ורוגע, נטולת בעיות או פחדים, לתחושה שמישהו מבין אותה גם אם היא לא יודעת להגיד בדיוק למה היא זקוקה.

יש רגעים שגם אני רוצה הביתה.
לפעמים די בחיבוק איכותי כדי להרגיש שוב בבית.
ולפעמים, מה שאני עושה הוא לבחור בקפידה משהו טוב לצפות בו (סדרה או סרט). כשסרט או פרק בסדרה כתובים היטב, כשיש בהם אמת, אני יוצאת בתחושה שמישהו מבין אותי.  גם בלי שאסביר. אני יוצאת בתחושה שהיקום חוזר לאט למקומו, שאולי יש הגיון מסוים בכל הבלגאן הזה, ובמקרים שבהם ממש הגיעו לי ללב – אני מרגישה שחזרתי הביתה.

כתבו מתוך אמת,
מתוך ה"הביתה" שלכם,
זו הדרך הטובה ביותר להגיע לשם.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

את התמונה הזו של הבת שלי, שאני מאד מאד אוהבת (גם את הילדה וגם את התמונה..) ציירה סבתא בלה שקד.

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.