אלוהים יפתור – על פתרונות שמגיעים משום מקום

אלוהים יפתור – על פתרונות שמגיעים משום מקום

לפני שבועיים עמדתי בתור בבנק כשלפתע ראיתי חברה מהעבר, מישהי שלא ראיתי חמש עשרה שנה לפחות. ממש רגע לפני שידי נשלחה לעברה בהתרגשות, היא הסתובבה. זו לא הייתה היא.
חלף שבוע, שכחתי מזה לגמרי, ופתאום אותה חברה שלא שמעתי ולא ראיתי שנים, פונה אלי בפייסבוק. מישהו שהכיר מישהו, ששאל אותה עלי והופ – חודש הקשר.
צירופי מקרים מעין אלו קורים לנו כל הזמן בחיים, אבל בתסריט זה פשוט לא עובד. כלומר, ברור שקיימים צירופי מקרים בסרטים, הבעיה היא כשצירופי המקרים האלה פותרים את הבעיות בעלילה.
כשעלילות נפתרות לנו בתסריט ע"י צירוף מקרים, זה מרגיש שהתסריטאי עשה לעצמו הנחה.
אחת הדוגמאות הידועות היא מהסרט "מלחמת העולמות" של סטיבן שפילברג, שם חייזרים מנסים להשתלט על העולם ועל טום קרוז ואז, רגע לפני שזה מתממש, בקטריה חייזרית מחסלת את הפולשים. כמה נוח. (רגע רגע, לפני שכולם מתרגזים שזה סרט שמבוסס על ספר, יש דברים שבספר עובדים טוב אבל כשהופכים סרט לספר, הם בעייתיים. אני בטוחה ששפילברג חשב לא מעט על הסוגייה, והחליט להשאיר את הסוף של הספר גם בסרט, ולקח בחשבון את היתרונות, כמו גם את המחיר. בסופו של דבר הסרט הצליח, אז בסדר, תחליטו מה שתחליטו, אבל חשוב להיות מודעים להשלכות. ואגב, זו אחת הדוגמאות הידועות של "צירופי מקרים בסרטים", לא אני המצאתי..)
צירופי המקרים האלה הם מה שנקרא "דאוס אקס מכינה" (אלוהים שבמכונה): מושג שנותר מימי היוונים, שם מכונה הורידה לבמה "אל" שפתר בעיות בעלילה שלא נמצאה דרך אחרת לפתור אותן.
מונטי פייתון צחקו על התופעה הזו שקורית בסרטים. בסרט "בריאן כוכב עליון" ישנה סצנה שבה הרומאים רודפים אחרי בריאן, שמטפס לראש מגדל גבוה ונופל ממנו בדיוק כש…
טוב נו, הנה הסצנה:

במונטי פייתון זה משעשע שחללית עם חייזרים, בדיוק מגיעה ברגע הקריטי, אוספת אותו, מנהלת מרדף בחלל ומתרסקת חזרה בלב ירושלים כשהוא יוצא ממנה בנונשלנטיות, בריא ושלם. אבל כשאנחנו צופים במתח בפרק של סדרה או בסרט בן 90 דקות ואז ברגע האחרון הכל נפתר כי במקרה הייתה בדיוק רעידת אדמה שהצילה את הגיבור, זה מאכזב ואפילו מכעיס. אז בבקשה אל תגידו לי את המשפט החביב עלי: "אבל ככה זה קרה במציאות!"
נכון, אבל המציאות לחוד והתסריט לחוד.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

אז איך נמנעים מפתרונות של צירופי מקרים?

לא מעגלים פינות:
תכננו – אתם צריכים לצאת לדרך כשאתם יודעים מה הולך לקרות ולאן אתם מכוונים. שברו את הראש, חשבו על כל הפתרונות האפשריים. אל תסמכו על זה שהרעיונות יגיעו תוך כדי, כי אז אתם עלולים למצוא את עצמכם בעונה האחרונה של "אבודים" מנסים לספק הסבר מניח את הדעת למיליוני צופים זועמים.

תחקרו – אם אתם כותבים על חקלאים, דברו עם חקלאים אמיתיים. כותבים דרמת פשע? לא בעיה להגיע לשוטרים/אסירים לשעבר/עיתונאים/עובדים סוציאלים. קחו אתכם קצת תושייה, טלפון להקליט איתו ודף עם שאלות שחשבתם עליהן עוד בבית. לא רק שתצאו עם תשובות, תצאו גם עם המון רעיונות חדשים.

תספרו – ספרו את הסיפור ל 2-3 אנשים שאתם סומכים עליהם. כבר בזמן שתספרו את הסיפור בקול רם, אתם תרגישו איפה זה לא מתחבר. אם נתקעתם באמצע הסיפור – יש לכם בעיה. ואם לא נתקעתם, תבקשו ממי שמקשיב לכם לעצור אתכם כשמשהו לא הגיוני או לא מסתדר.

ותזכרו, את צירופי המקרים תשאירו לחיים האמיתיים, ולא לתסריט.

 

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.