פוסטים מאת מרב שקד

מציאות מול אמינות בתסריט – מסקנות חשובות

לא שמעתי אף אחד שאמר לי ש"משחקי הכס" היא סדרה לא אמינה. זה ממש סבבה מבחינתנו שיש אשה שטוענת שהיא אמא של דרקונים. מצד שני שמעתי לא פעם אנשים שאמרו לי ש"בנות" של לנה דנהם היא לדעתם לא אמינה ומוגזמת. אז כנראה שאמינות של סיפור לא ממש קשורה לכמה הוא …

המשך לקרוא

איך בנוי סיטקום טוב? ניתוח פרק של "חברים", ללא פאנצ'ים.

זה פשוט רעיון גאוני! נתקלתי במאמר הזה שלקח 3 פרקים מסיטקומים מעולים: "סיינפלד", "חברים" ו"המפץ הגדול" וחתך החוצה את כל הפאנצ'ים והבדיחות כך שנותרנו עם העלילה בלבד. בואו ננתח רגע את הפרק של "חברים", מצונזר מבדיחות:     לפרק יש שני סיפורים: הסיפור של השולחן החדש שקנתה רייצ'ל מחנות גדולה …

המשך לקרוא

לאן נושבת הרוח? – מסקנות מהכנס השנתי של איגוד המפיקים

השבוע נערך הכנס הבינלאומי השנתי של איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה בנושא "הצלחה: התמונה הגדולה". הכוונה הייתה לעסוק ב"היבטים שונים של ההצלחה, ללמוד ולהעצים את עצמנו, דווקא בתקופה לא פשוטה לנו כיוצרים", כך כתבה בקטלוג הכנס יפעת פרסטלניק, היו"ר היוצא של האיגוד. אני אקדים ואומר שלא הייתי נוכחת בכל הכנס כולו, …

המשך לקרוא

"מרב, כל הכבוד. את לא בכיוון." מה למדתי מפילאטיס על ביקורת קטלנית?

נכנסתי לשיעור שלו בחיל ורעדה. השם שלו הלך לפניו כמאמן הכי קשוח במכון, הוא היה גדול ושרירי עם מטפחת על הראש שכיסתה את הקרחת שלו. היה לו מבט נוקב ומבטא רוסי (שתמיד בעולם הספורט מעורר יראה). אני, לעומת זאת, הייתי אחרי לידה, מנסה לאסוף חזרה את הגוף שלי למקום, חדשה …

המשך לקרוא

אתם לא לבד: מעגלי התמיכה של התסריטאי

לכתוב לבד זה סיוט עד בלתי אפשרי. אני לא מכירה אף אחד שכתב תסריט לגמרי לבד. כתיבה היא תהליך לא פשוט בכלל, פיזית, מנטלית ורגשית. זה תהליך חושפני שמעמיד אתכם מול הפחדים שלכם, מול ראי שלא תמיד נעים להביט בו. זו רכבת הרים שרגע אחד מרגישים בה כאילו פיצחתם את …

המשך לקרוא

בואו נדבר על פלאשבק

פלאשבק זו סצנה שקוטעת את הרצף הסיפורי הליניארי ולוקחת אותנו אחורה בזמן. בדרך כלל משתמשים בפלאשבק כדי לגלות מידע חשוב על סיפור הרקע של הדמות, מידע שמשפיע על העלילה בהווה, על התנהגות של דמות או על מערכת יחסים. הכוונה פה היא לפלאשבקים בצורת סצנות שמשולבות בעלילה ולא סרטים שמסופרים בצורת …

המשך לקרוא

כשהאדמה רעדה לי מתחת לרגליים ולמדתי לשחרר

כשהייתי בת 12 אבא שלי נשלח לשגרירות ישראל בקיטו, אקוודור. עד אז הייתי ילדה רגילה ירושלים, לא ענייה ולא עשירה, מרב מהשכונה… לא היה לי מושג אפילו איפה זה אקוודור על הגלובוס. נחתנו בארץ עולם שלישי. הייתי בשוק. מצד אחד עוני שאי אפשר להסביר  – אנשים שחיים ברחוב על ערימות …

המשך לקרוא

הי יש פה עוד מישהו? תרגילי כתיבה לשמירה על כושר לחופשים ולנשארים בארץ

ככה זה, שוב סוף אוגוסט ושוב הרחובות ריקים, קל (יחסית) למצוא חנייה, אין הרבה פקקים והפיד בפייסבוק מלא תמונות של כולם נופשים. ואני פה. לא, לא מתמסכנת או משהו. מקנאה? מה פתאום, אני פה מבחירה (כך אני משננת לעצמי שוב ושוב). האמת, אני דווקא אוהבת את השבועיים האחרונים של אוגוסט …

המשך לקרוא

לכו כולכם לפונטנל! (או: איך אני מקריבה את כבודי העצמי בשביל טיפ לכתיבה)

בסתיו לקחנו את הילדות להולנד. כמו כל תייר ישראלי טוב התמקמנו באחד הפארקים הגדולים ונסענו משם לטיולים יומיים לפה ולשם. במהלך הטיולים שמענו רדיו מקומי, מן תחביב משונה שלי. מהר מאד ממפים את תחנת הרוק האיכותי (fm88), תחנת הנוסטלגיה (fm99), תחנת המוסיקה המקומית (רשת ג), והגלגל"צ ההולנדי. וכמובן, הפרסומות. די …

המשך לקרוא

הלו זה סרט? הכל על שיחות טלפון בתסריט

כל תסריטאי יגיד לכם שסצנות טלפון הן מאד בעייתיות וצריך להימנע מהן או לצמצם אותן. אבל הטלפון כבר מזמן הפך לחלק כמעט בלתי נפרד מהגוף שלנו ומחיינו ולכן קשה לא להכניס אותו לתסריט. אם אפשר להמיר את סצנת הטלפון לסצנה שקורית בין שתי הדמויות על המסך זה עדיף, אך אם …

המשך לקרוא