פוסטים מאת

לכו כולכם לפונטנל! (או: איך אני מקריבה את כבודי העצמי בשביל טיפ לכתיבה)

בסתיו לקחנו את הילדות להולנד. כמו כל תייר ישראלי טוב התמקמנו באחד הפארקים הגדולים ונסענו משם לטיולים יומיים לפה ולשם. במהלך הטיולים שמענו רדיו מקומי, מן תחביב משונה שלי. מהר מאד ממפים את תחנת הרוק האיכותי (fm88), תחנת הנוסטלגיה (fm99), תחנת המוסיקה המקומית (רשת ג), והגלגל"צ ההולנדי. וכמובן, הפרסומות. די …

המשך לקרוא

הלו זה סרט? הכל על שיחות טלפון בתסריט

כל תסריטאי יגיד לכם שסצנות טלפון הן מאד בעייתיות וצריך להימנע מהן או לצמצם אותן. אבל הטלפון כבר מזמן הפך לחלק כמעט בלתי נפרד מהגוף שלנו ומחיינו ולכן קשה לא להכניס אותו לתסריט. אם אפשר להמיר את סצנת הטלפון לסצנה שקורית בין שתי הדמויות על המסך זה עדיף, אך אם …

המשך לקרוא

סיפורי העבר של הדמויות – מתכון וטיפים חשובים

בואו נדבר רגע על ההסכם הלא כתוב בין תסריטאים לצופים (או בין כותבים לקוראים): הואיל וצד א' (להלן: התסריטאים) מעוניין שצד ב' (להלן: הצופים) יקשרו רגשית ויזדהו עם הדמויות שיצרו מדמיונם הפורה, צד א' חייב לספק מספיק מידע לצד ב' באשר למי הדמות ואיך היא הפכה להיות מי שהיא (להלן: …

המשך לקרוא

אלוהים יפתור – על פתרונות שמגיעים משום מקום

לפני שבועיים עמדתי בתור בבנק כשלפתע ראיתי חברה מהעבר, מישהי שלא ראיתי חמש עשרה שנה לפחות. ממש רגע לפני שידי נשלחה לעברה בהתרגשות, היא הסתובבה. זו לא הייתה היא. חלף שבוע, שכחתי מזה לגמרי, ופתאום אותה חברה שלא שמעתי ולא ראיתי שנים, פונה אלי בפייסבוק. מישהו שהכיר מישהו, ששאל אותה …

המשך לקרוא

נתקעתם בעלילה? הפסיכולוג אדלר לשירותכם

רוב האנשים שיש להם רעיון לתסריט יודעים לספר איך הסיפור מתחיל. לפעמים הם גם יודעים איך הוא נגמר, אבל באמצע… באמצע יש בדרך כלל כיוון כללי, או כמה רעיונות טובים למה שיכול לקרות. לרוב אין עלילה ממש. יש מן תחושה ש"אם אתחיל לכתוב, זה כבר יגיע". זה אמנם לא לגמרי …

המשך לקרוא

50 גוונים של אשמה

בעברית יש רק מילה אחת לאשמה. באנגלית, לעומת זאת, יש guilt ו blame וגם fault, שכולן מיתרגמות לאשמה, אבל המשמעות שלהן שונה: Fault  בדרך כלל מתייחסת למצב שמישהו עושה טעות בשוגג וגורם למשהו שלילי. ב Guilt משתמשים כדי לתאר את הרגש של תחושת האשמה, ואילו Blame  היא הקביעה מי אשם …

המשך לקרוא

"אני רוצה הביתה"

לפני שנתיים וחצי עברנו דירה, מהעיר למושב. הקטנה שלי הייתה בת 3, כך שמבחינתה היא מושבניקית מלידה. ועם זאת, כשהיא עצובה, או עייפה במיוחד, או מפוחדת, היא אומרת לי: "אני רוצה הביתה". כשאני שואלת אותה למה היא מתגעגעת בבית הישן, היא לא מתארת משהו שנשמע כמו הדירה שעזבנו, או כל …

המשך לקרוא

היום שבו גיליתי שאני (לא) מאומצת

אני חושבת שלהרבה ילדים יש את השלב הזה שהם תוהים אם הם מאומצים, אבל אני כילדה לקחתי את זה, כרגיל, טיפה רחוק מדי. לא שהיו לי תלונות מיוחדות לגבי הוריי, אבל בין השגרה היומיומית לבין מה שיכול היה להיות אם… הדמיון שלי השתולל. הייתי מביטה על אנשים ברחוב ומסווגת כמי …

המשך לקרוא

הסוד שסיפר ש"י עגנון לסבא שלי

לסבא שלי, ז"ל, הייתה חנות לחליפות גברים בירושלים. בין לקוחותיו היו דיפלומטים, פוליטיקאים, אנשי עסקים ורוח, וביניהם, ש"י עגנון. הם היו באים להזמין חליפות ולשמוע מהסבא היקה שלי מתי צריך עניבה, מתי לכפתר את החליפה ומתי אפשר לפתוח אותה. בזמן שהיה מודד אותם (את המידות של חלקם היה מכיר בע"פ, …

המשך לקרוא

מגיפת הנוסטלגיה: אוצר נהדר או מלכודת דבש לכותבים?

האם ידעתם שנוסטלגיה הוגדרה פעם כמחלה? אם כך נדמה שאנחנו בלב ליבה של מגיפה מדבקת מאין כמוה. לא מזמן צורפתי לקבוצת "זיכרונות ילדות מירושלים" בפייסבוק ובקצב שעולים שם פוסטים נדמה שיש אנשים שמקדישים לזה שעות. לפי ויקיפדיה נוסטלגיה מורכבת משתי מילים יווניות: נוסטוס (שיבה הביתה) ואלגוס (כאב). ובלטינית משמעות המילה …

המשך לקרוא