אני גרה במושב שיש בו מלא באמפרים. התפקיד הרשמי של הבמפר, או פס ההאטה בכביש, הוא להאט את הנהגים בכבישים פנימיים, אבל בתכלס הוא גורם לזעזוע של כל יושבי הרכב שלא עשו עוול לאיש (קצת כמו מעלית שנעצרת ואז מרגישים שחצי מהמוח עדיין בקומה מעל). אבל עם כל הכבוד לכל הבאמפרים במושב, באמפר מספר 2 הוא גדול במיוחד, כזה שנצרב בזיכרון של מי שעוברים פה.
כמי שנתקלה בבאמפר מספר 2 לפעמים כשאני מתיישבת לכתוב אני מרגישה כמי שנתקלה בבאמפר מספר 2. נדמה שאם רק הייתה דרך להתניע, הכל כבר היה זורם משם' אבל אני מרגישה תקועה על הבאמפר. לא פעם אני שומעת מכםן את אותן התחושות. משימת הכתיבה קשה אפילו יותר כשאין לנו איזה בוס/ית או דדליין ואנחנו צריכיםות למצוא ולפנות זמן לכתיבה. כמה הרבה יותר קל כשחייביםות.
מה עושיםות כשצריך לחזור לעבוד וזה תלוי אך ורק בנו?
כשעבודה היא כזו שקשה לארגן אותה, כמו כתיבה?
יש המון טכניקות טובות לרגעים כאלה, וגם לרגעים של מחסום כתיבה בכלל, אבל עם הזמן מצאתי טכניקה אחת שתמיד עובדת לי, ו קוראים לה טכניקת הרמזור.
טכניקת הרמזור להתנעה מחדש של הכתיבה:
כל יום נבחר שלוש משימות ספציפיות לקידום הפרויקט/הכתיבה:
משימה אדומה – הכרחית מאד ודורשת משאבים רבים (נפשיים/מנטליים/זמן)
משימה צהובה – חשובה, ודורשת קצת פחות משאבים.
משימה ירוקה – לאו דווקא הכרחית, אבל מקדמת. כזו שאני עושה בכיף.
עם איזה צבע להתחיל? יש מי שאוהביםות להתחיל בקשה, במשימה האדומה, כשהירוקה מהווה מעין פרס ומוטיבציה. אני דווקא אוהבת להתחיל במשהו כיפי, בירוק או בצהוב, כי זה מחזיר לי את החשק והכוחות להתמודד עם המשימות היותר מלחיצות.
באיזה צבע תצבעו כל משימה? זה לגמרי אישי, תהיו כניםות ודרגו את המשימות לפי דרגת קושי/חשק/רצון לחזור למיטה ולהתכסות מעל הראש.
דוגמאות למשימות כתיבה ספציפיות למיון:
- לשכתב/לכתוב מסמכי הגשה (פרמיס, סינופסיס, מהלך עונתי)
- לכתוב סצנה ספציפית
- לשכתב סצנות
- לחשוב על רעיונות לפיצוח העלילה
- לחשוב על קווי סיפור נוספים
- להתקשר לחברת הפקה ולעניין אותם בתסריט שלי או לקדם עניינים
- פגישת עריכת תסריט
- לעבוד עם שותפ/ה או חבר/ה על החומרים שלי
- לעבוד על דמות ומאפייניה
- לכתוב תקציר של פרק
- לכתוב טריטמנט
- לצפות בסדרה/סרט ולנתח אותם
- תרגיל כתיבה
- לבצע תחקיר בנושא מסוים
- ליזום פגישה כדי לייצר/לשמר קשרים
- לקרוא בלוג/ספר תסריטאות/להאזין להרצאה
עוד עצה אחת שאני תמיד חופרת לגביה (וגם מיישמת בעצמי) זו העצה הזו:
ביחד יותר קל, וגם יותר כיף.
יאללה עוברת לביצוע משימה אדומה.