בשנת 2017 הגיע במאי הוליוודי גדול מאד לקבל פרס בפסטיבל הקולנוע בירושלים על תרומתו לקולנוע. לראות את קוונטין טרנטינו בארץ היה ממש לא מובן מאליו בזמנו, ההתרגשות הייתה גדולה והשמועות על מערכת היחסים עם דניאלה פיק רחשו. מירי רגב הייתה אז שרת התרבות. כתבת של גיא פינס ראיינה אותה לקראת הגעתו של טרנטינו לפסטיבל.
רגב נשאלה איזה סרט של טרנטינו היא הכי אוהבת, והיא התקשתה להיזכר (ה"רגע רגע רגע…" המפורסם). אחרי שעזרו לרגב להיזכר שמדובר ב'ספרות זולה', הכתבת של גיא פינס, שחשדה שהשרה לא באמת צפתה בסרט, שאלה אותה מה היא הכי אהבה בסרט. כאן הגיעה תשובה גאונית של מירי רגב:
היא אמרה: " … את כל הסיפור, את המשחק, את הנגיעות הנכונות, את… את המערכת המורכבת בין גברים ונשים…."
למה זו תשובה גאונית? כי את כל אלה יש כמעט בכל סרט או תסריט באשר הוא. זה נכון גם ל'ספרות זולה' וזו תמיד תהיה תשובה נכונה.
כתסריטאים, הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעולל לתסריט שלכם, הוא לדבר עליו ב'משפטי מירי רגב': משפטים כלליים, שנכונים לכל יצירה.
כשאתם מציגים את התסריט שלכם, כל משפט חייב להיות ספציפי לסיפור שלכם.
במקום: "הגיבור שלי יתמודד עם קשיים וילמד על עצמו"
כתבו: "הנערה הביישנית, שפחדה לעלות על הבמה, תאלץ להתגבר על הפחד ולשיר מול אצטדיון מלא".
במקום: "התסריט שלי מלא תהפוכות וקונפליקטים" –
כתבו: "הוא יאלץ ללמוד להסתדר עם החתול, למרות הרתיעה והאלרגיה הקשה שלו ואפילו יאלץ לטפל בו במסירות כשהחתול יחלה".
הימנעו מלדבר כמו פוליטיקאים – תהיו ספציפיים, כי אין כמו התסריט שלכם.
הוא אחד יחיד ומיוחד במינו.
