לבחור כמו במשחק מחשב

אני בנאדם של סוליטר. ספיידר סוליטר אם להיות הכי כנה ופתטית, למרות שלאחרונה עוברת עלי תקופת סודוקו שאני מאד מתגאה בה. מעבר לזה אין לי שום ניסיון או ידע במשחקי מחשב וכאמא לבנות שלא כל כך בעניין, אין לי גם ממי ללמוד. אבל לא צריך להיות גיימרית כדי להבין שיש לא מעט דימיון בין פיתוח משחק מחשב לבין פיתוח תסריט לסרט/סדרה ושיש כלים שממש שווה להכיר.

ההבדל הכי עקרוני בין תסריט למשחק מחשב הוא הבחירה של השחקן/ית. אם בתסריט אנחנו, התסריטאיםיות, קובעיםות את העלילה, במשחקי וידאו לגיימריםות יש תחושה של שליטה, לפחות ברוב המקרים, בגורל המשחק. הםן מאמיניםות בבחירות שהםן עושיםות, אחרת מה הטעם לשחק?
לכן, בפיתוח משחק מחשב צריך לחשוב בכל סיטואציה על כל דרך פעולה אפשרית של השחקן/נית ולאן היא תוביל אותה/ו.

מפתחי/ות משחקים צריכיםות להסתכל על הסיפור כרצף של החלטות וכל הזמן לשאול את עצמםן: איך עוד אפשר להגיב לסיטואציה?

לפעמים, ככותביםות, אנחנו כל כך סגוריםות בראש על הסיפור והדמויות שלנו, שאנחנו לא עוצריםות בכלל לבדוק אם יש עוד אפשרויות. וגם אם כן, בדרך כלל נחשוב על עוד אופציה אחת נוספת לכל היותר.

אני מציעה לכםן לעבוד כמו מפתחי משחקי וידאו: לעצור ולערוך טבלה בדיוק כזו, עם לפחות שלוש אופציות בכל פעם שהדמות עומדת בפני בחירה. זה כל כך פותח את הראש, ובדרך כלל מאד מפתיע. יתכן שנמצא דרך פעולה שלא חשבנו עליה קודם, שתקדם את העלילה בצורה מפתיעה/מותחת/מרגשת או מצחיקה יותר. תכלס, זה קצת כמו 'חדר כותבים' של סדרה, או 'סיעור מוחות'.

אפשר לעשות את זה כך:

שיטה נוספת היא  'עצי התרחשויות', כמו זה (מתוך הפרק האינטראקטיבי של 'מראה שחורה'):

זו שיטה מעולה גם אם יש לכם מעצור/בלוק כתיבה. זו דרך מצויינת להתניע את הדימיון ואת החשק לכתוב: תחשבו על סיטואציה של בחירה בחיים שלכםן.
מה אם הייתםן בוחריםות אחרת? מה יכול היה לקרות?

למי שרוצה להזכר בסצנה האמיתית מתוך 'עליזה בארץ הפלאות' , שמזכירה לנו שכל הדרכים קיימות, צריך רק לפתוח את הראש – לחצו כאן.