כשהסדרה שכתבתי עמדה להיות משודרת, אמא שלי שאלה אותי: "זה לא עלינו, נכון?" התשובה הייתה ש"לא, זה לא עלינו", אבל בתכלס, כן, ברור. כולנו כותבים מתוך החוויה שלנו, העולם שלנו,

לא מזמן נתקעתי על הסרט "להציל את מארק וואטני". זה סוג של "שכחו אותי בבית", רק על מאדים. מט דיימון תקוע לו בתחנת חלל במאדים לבד ועכשיו יש לו שנים

לקח לי זמן לעכל את הסדרה הזו, שהיא ללא ספק סדרה חשובה, כתובה להפליא ומשוחקת נהדר. הנה כמה מהדברים שניתן ללמוד ממנה: מתרגלים לעולם מהר. לעולם של סדרה, עד כמה

אין כמו סצנות של וידויים… דמות אחת צריכה לבשר משהו לדמות אחרת שממש, אבל ממש, לא תשמח לשמוע… זו סיטואציה קלאסית לתסריט: גם קונפליקט חזק וברור וגם מקדם עלילה, שהרי

שלוש שנים מילדותי גרתי בקיטו, אקוודור, בשליחות הוריי. התגוררנו במה שהיה נראה לי אז לא פחות מגורד שחקים, בקומה התשיעית. בחדר שלי היה חלון אחד ממש גדול שממנו ניתן היה