לאן נושבת הרוח? – מסקנות מהכנס השנתי של איגוד המפיקים

לאן נושבת הרוח? – מסקנות מהכנס השנתי של איגוד המפיקים

השבוע נערך הכנס הבינלאומי השנתי של איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה בנושא "הצלחה: התמונה הגדולה". הכוונה הייתה לעסוק ב"היבטים שונים של ההצלחה, ללמוד ולהעצים את עצמנו, דווקא בתקופה לא פשוטה לנו כיוצרים", כך כתבה בקטלוג הכנס יפעת פרסטלניק, היו"ר היוצא של האיגוד.

אני אקדים ואומר שלא הייתי נוכחת בכל הכנס כולו, אבל יצאתי ממנו בתחושות מעורבות: מצד אחד שוב קיבלתי אישור למה שמנחה אותי תמיד, וזה הסיפור. הוא עדיין המלך. ומצד שני כולם רוצים ליצור לטלוויזיה, תחושה של מעין "בהלה לזהב", כמו שהגדיר אותה אחד הדוברים, אבל אף אחד לא מבין מה הכיוון שלה ומתי ואם בכלל היא תסתיים.

ובכל זאת, הנה המסקנות שלי:

 

1.אף אחד לא יודע לנבא מה יעבוד ומה לא, מה כדאי ומה לא כדאי. מצד אחד דברים שהיה ברור שיצרו באז והתלהבות התגלגלו לאט מהמצופה (כמו הסרט "בשם הורד" שמפיקיו היו בטוחים שכולם ירצו לקחת בו חלק, אבל "אף טלפון לא צלצל בהתחלה") ומצד שני, יצירות שחשבו שתהיינה "נישתיות" לקהל מאד מצומצם, הצליחו להגיע ללבם של אנשים בכל העולם (כמו "על הספקטרום" הנהדרת). אחד מהאורחים סיפר שכל פעם הוא שומע ש"תסריטים מסוג X כבר לא רלוונטיים" ואז פתאום הוא רואה שיש המון סדרות מסוג X.

המסקנה: ההצלחה במסך כשיקול מה לכתוב – מיותר ולא רלוונטי.

 

2. אז מה כן? – סיפור. הסיפור הוא עדיין הבסיס להכל.  התסריטאי הוא עמוד השדרה ואיש/אשת המקצוע החשובים ביותר. פרויקט קם ונופל על תסריט ותסריט טוב הוא זה שפותח את הדלת.  יש דרישה מטורפת לכותבים טובים, מחפשים אותם בכל מקום – בתיאטרון, ברשת, ביו טיוב.

מסקנה: ליצור סיפורים איכותיים בכל פלטפורמה אפשרית, אתם אף פעם לא יודעים לאן זה יתגלגל.

 

3. להעמיק, להכיר את הדמויות שלכם היטב, לשקוע בעשייה שבאה מהלב. להיות שם ברגש ולקוות שכשתרימו את הראש מהעבודה הקשה שהייתם שקועים בה, תגדלו שעוד אנשים אהבו את זה. אם זה מרגש אתכם, סביר להניח שזה ירגש אחרים.

מסקנה: כל יצירה היא סוג של נס, איזה כיף לנו וכמה קשה זה.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

4. אין הצלחה ללא כישלונות. כל אורחי הכנס המכובדים הרחיבו על כישלונותיהם המפוארים. זה כל כך חשוב. זה ממש בסדר לקבל "לא", כולם מקבלים "לא" בנקודה זו או אחרת. זה רק עוד שלב בדרך ל"כן".

מסקנה: אסור להישבר.

 

5. מורכבות בכתיבה: אין טוב ורע ואין חושך בלי אור. לא חייב להיות סוף טוב, לפעמים זה פשוט "as good as it gets", אבל תמיד יש רגעים קטנים של אושר. היום המרחק בין "ריאליזם" ל"ריאליטי" מאד מטושטש.

מסקנה: בכתיבה כמו בחיים – שום דבר לא מוחלט ומי יודע מה אמת ומה לא..

 

6. היו מילים שחזרו על עצמן שוב ושוב בכנס, בכל מיני הקשרים, ואני חושבת שהמילים האלה חשובות ומלמדות אותנו בכל זאת לאן נושבת הרוח. אז הנה הרשימה:

סיפור/תסריט/דמות – רוב הדיון היה סביב המילים האלו. כאן הזהב, אין שום ספק.

edge –  הצופים רוצים "קצוות", רוצים שייקחו אותם עד הקצה. לא לפחד ללכת עד הסוף.

אישי (personal)– כמה שיותר אישי יותר טוב.

Intense – לא שומרים כלום לסוף, הולכים על הכל מההתחלה. ביטוי נוסף שנאמר הרבה בהקשר הזה היה "what is at stake"- ככל שהסיכונים שהדמות לוקחת גדולים יותר, כך זה הופך אינטנסיבי יותר.

מקורי: הכוונה לא להמציא מחדש אלא לעשות דברים בדרך אחרת, להציג זווית ראיה אחרת. "Classical issues in a new way", דמות רגילה בסביבה לא רגילה. רבים מדוברי הכנס סיפרו שמה שגורם להם לרצות לעשות משהו זה בדיוק המקום הזה: לעשות משהו בדרך שעוד לא נעשתה בעבר, לאו דווקא להמציא משהו חדש לחלוטין

Contemporary– דובר רבות על השינויים הטכנולוגים המטורפים שיש בתחום הווידאו והניסיון להיות "מעודכנים". יש היום אנשי מקצוע שזה התפקיד שלהם, כמו אוליבייה מיסיר, שיועץ למפיקים וגופי שידור בענייני GAFA (גוגל-אפל-פייסבוק-אמזון). חוץ מזה, ישב שם ג'ורג'יו גינורי, מפיק איטלקי ותיק שהקריירה המפוארת שלו התחילה אי שם בשנות ה 80. והוא, שעבד עם כל הגדולים, קרא לקהל לשלוח לו רעיונות לסדרות רשת…

 

מסקנה: יאללה, תמשיכו לעבוד🙂

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.