אתמול חזרה הבת שלי מהחוג היחיד שנשאר לה בימים אלה – חוג דרמה. היא חזרה מחויכת באופן יוצא דופן לתקופה הזו. "מה עשיתם?" – שאלתי.
"כתבנו וצילמנו סרטוני אימה!" ענתה בהתלהבות.
רגע, חבורת ילדים מתכנסת בבית ספר ברחובות כי יש שם מקלט, כל היום אזעקות, טילים נופלים מסביב – והם עסוקים בלהמציא תרחישי אימה?
"אז אילו עלילות המצאתם?" – שאלתי.
"קבוצה אחת כתבה על ילדה שנתקעת בצינוק, ובאמת כל הקבוצה נתקעה בכיתה! שעה ניסו להוציא אותם והם בינתיים שיחקו תופסת בפנים. הקבוצה שלי צילמה סרטון על ילדה שחברה שלה נחטפת על ידי סטוקר מהאינטרנט שמנסה לתפוס גם אותה…"
אנשים נעולים, חטיפות, אזעקות, סטוקרים… תהיתי בעצב כמה מזה נובע מהצורך בניתוק רגשי מהמציאות וכמה מזה הוא דווקא המנגנון שמשחרר לחצים ומרכך את סרט האימה האמיתי של חיינו.
בכל מקרה, זה עובד. עובדה, יש בזה רווחה וחיוך.
סימן שזה ממש סבבה לכתוב תסריטי אימה בזמן שיורים עלינו טילים. אולי זה אפילו חשוב.
ולכן, הנה ארבעה טיפים מעולים לכתיבה בז'אנר האימה:
1. הולכים אל הלא נודע
מה יותר מפחיד: לצפות בדמות החביבה עליי ישנה ואז פתאום החדר מתפוצץ – או לצפות בדמות החביבה עליי ישנה, כשידוע לי שמתחת לשולחן יש פצצה מתקתקת?
הדבר המפחיד ביותר הוא מה שהקהל מדמיין, לא מה שהוא רואה. ברגע שחושפים את ה"מפלצת", רמת החרדה בדרך כלל יורדת. ולכן תמיד כדאי למשוך זמן ולתת לדמיון של הצופה לעשות את העבודה…
2. היי, תיזהר!
בהמשך לסעיף הקודם – זה נכון לכל ז'אנר, אבל ביתר שאת לתסריט של סרט אימה: הצופים חייבים להיקשר לגיבור ולהזדהות איתו. זאת, כדי שכשהוא יהיה בסכנה יהיה לצופים איכפת, רמת הלחץ שלהם תעלה. כמו בכל תסריט, חשוב להשקיע בבניית הדמות הראשית וליצור חיבור רגשי בינה לבין הקהל. איך עושים את זה? – כאן.
3. גם לאימה יש חוקים
גם בעולמות פנטסטיים ועל-טבעיים יש חוקים. אם הכל יכול לקרות בכל רגע ללא הסבר, המתח נשבר כי אין "היגיון" למאבק. לכן חשוב להגדיר מה הכוחות של האיום ומה המגבלות שלו. כאן על בניית העולם שבו מתרחש התסריט שלכם.
4. מרווח נשימה וחיוך
אי אפשר להחזיק מתח כל הזמן, לזמן ארוך. מי כמונו יודעים כמה זה מתיש. חייבים לייצר רגעים של הומור (כמו הילדים ששיחקו תופסת בכיתה שננעלה, בחוג של הבת שלי). הצחוק מרפה קצת את הערנות של הצופה ואז החזרה אל תוך האימה היא הרבה יותר כואבת ומפחידה.
איזה סרט אימה חקוק בזכרונכם?
עבורי זה היה מגרש השדים…
