העולם של הסדרה: מה חשוב לדעת עליו?

איפה הסדרה שלכם מתרחשת – בעיר גדולה או כפר נידח, בארץ או בחו"ל, בהווה, בעבר או בעתיד, ביקום מקביל או בכוכב אחר?
כל בחירה כזו משפיעה ישירות על הסיפור ולכן חשוב לבחור אותה בכובד ראש, בין אם העולם הוא יוצא דופן או "רגיל".
השאלה המנחה, תמיד, היא:
למה?
למה הסיפור שלי מתחולל דווקא בעולם הזה?
התשובה צריכה להיות עלילתית: איך העולם הספציפי הזה תורם לסיפור שלי, משפיע עליו ומעמיק את הקונפליקט של הדמויות שלי.
ואחרי שביססנו את התשובה לשאלה הזו – 

הנה כמה טיפים חשובים כשבונים עולם לסדרה:

בעולם "רגיל"

הכוונה לכל הסדרות שמתרחשות בעולם שלנו, המציאותי.

1. ספציפיות. אם הסדרה מתרחשת בתל אביב, באיזו שכונה היא מתרחשת? אם בחדרה, למה דווקא בחדרה ולא בגדרה? מה יש במקום שבחרתם שהוא אחר מכל מקום אחר בעולם ולמה הייחוד הזה חשוב לסדרה שלך?
    
2. להכיר לעומק את העולם. כמובן שההמלצה החמה היא לכתוב על מקום שאתם מכירים ממש טוב, כי רק כשמכירים מקום ממש טוב, יודעים איפה המקומות הקטנים והחבויים, המקומות שיש להם שם בסלנג המקומי, מכירים את האנרגיות ואת האנשים. לאן הולכים אנשים אם הם רוצים להיות לבד? איפה הנקודה שאליה מביאים דייט רומנטי? איפה לא כדאי להסתובב בחושך? כל אלה הם אוצרות עבור הסיפור.
    
3.  אמינות. המשך ישיר לסעיף הקודם. כירושלמית לשעבר, אני אזהה פייק ירושלמי מיד (ולא, אני לא אומרת מאאאאאתים), אז אם הסדרה מתרחשת בעולם שאתם לא מכירים היטב, חייבים לעבוד צמוד עם מישהו מקומי.
    
4. העולם צריך להדהד את התמה. אם אתם כותבים על בדידות, העולם שלכם חייב להעצים את הבדידות. באילו מקומות בדידות מועצמת? בערים גדולות, במקומות נידחים, במקומות שבהם כולם דומים בהשקפותיהם ומטרותיהם, כולם מלבד הדמות שלי.
   

בעולם יוצא דופן

הכוונה לעולם עתידני/דימיוני/דיסטופי כמו בסדרה המעולה 'ניתוק' (severance) או ב'דברים מוזרים', 'מראה שחורה" וכו'. במקרה הזה אנחנו ממש נדרשים לברוא עולם, עם חוקים ותשתיות.

1. חוקים הגיוניים לעולם לא הגיוני, או הפוך. אם גם החוקים וגם העולם לא הגיוניים – נלך לאיבוד. צריך עוגן להיאחז בו. העוגן יכול להיות במטרה של העולם. למשל, ב'סיפורה של שפחה' החוקים הם לא הגיוניים (נשים פוריות הן שפחות של אדוניהם), אבל המטרה הגיונית: הצלת המין האנושי שבסכנת הכחדה בגלל ירידה בפוריות.
   ב'ניתוק' יש חוק אחד הזוי: בין העבודה לבית יש ניתוק מוחלט שמושג ע"י התערבות כירורגית, במוח. בעבודה את לא זוכרת את הבית, ובבית את לא זוכרת את העבודה. מצד שני יש הגיון בטירוף הזה: עבור המעסיק יש שמירה מוחלטת על סודיות והעובדים, שהסכימו לזה מרצונם, זוכים למשרה בתנאים טובים ושקט כלכלי. כביכול, כולם מרוצים (תכלס, מי לא היה רוצה להתנתק בבית מהעבודה ולהיפך?).
    
2. ייחודיות (המקביל של ספציפיות). ב'דברים מוזרים' יש את העולם שלמטה והעולם שלמעלה. העולם שלמטה מפחיד ומפלצתי והוא משפיע על העולם שלמעלה וגורם בו ל…דברים מוזרים. העולם שלמעלה הוא כביכול רגיל, כל עוד העולם שלמטה לא חודר אותו. אבל הוא לא רק רגיל, הבחירה בסדרה הזו הייתה למקם את הסיפור בשנות ה 80. בשנות ה 80 ילדים רכבו על אופניים ובילו בחוץ את רוב שעות היום, ילדים יכלו להיעלם ולא היה להם טלפון. לקח יותר זמן להבין מה קורה, להזעיק עזרה, היינו הרבה פחות מתוחכמים. וגם כמובן, יש את העניין הנוסטלגי, כך שהסדרה מדברת גם לנוער וגם להורים שלהם.
   אז לסיכום, הייחודיות של העולם יכולה להתבטא בתוכן, בבחירה של זמן, צבע וסגנון.
    
3. עקביות (המקביל של אמינות) בראתם עולם עם חוקים וייחודיות? שמרו על החוקים ועל התשתיות שיצרתם, בלי לעגל פינות. אם מעקמים את העולם בגלל בעיות של עלילה, הסדרה מתחילה לזייף. זה קרה ב'אבודים', סדרה שבה נשארנו בסוף עם יותר שאלות מתשובות.
    
4. העולם צריך להדהד את התמה, תמיד. בכל מקרה (ראו סעיף 4 קודם).