השבוע בסדנת הכתיבה עשינו תרגיל בלהגזים. חשבתי שזה יהיה תרגיל קטן וקליל.
הופתעתי.
רוצים לנסות?
תרגיל בהגזמה:
1. חשבו על קונפליקט קטן ושולי עם מישהו.
למשל, בהשארת החופש הגדול: 'למה לא ניקית אחרי שבישלת במטבח?!'
2. שרבטו את הדיאלוג.
כי ישנת וזה מעיר אותך.
אז תשטפי את הכלים לפני שאני הולכת לישון.
אבל הייתי בשיחה חשובה!
3. עכשיו הגזימו.
הכל: את התגובות, את הדיאלוג, את ההשלכות (גם איך שהמטבח נראה, גם את התירוצים וגם את האיומים/עונשים/תוצאות)
4. ועכשיו הגזימו קצת יותר – ת ת פ ר ע ו.
יש משהו ברשות להגזים.
נכון שקשה להגזים?
מה יותר קשה: להגזים לטובה (התרחיש הכי טוב) או להגזים לרעה (התרחיש הכי גרוע)?
כי לנסות להיות מוכנה לגרוע מכל זו המומחיות שלי. לצערי, זה לא ממש הוכיח את עצמו.
ולמה כל כך קשה לנו להגזים לטובה?
אתמול צעיר מוכשר, שורד נובה, הגזים כשתיאר איך מכונית פאר, כולל נהג, באה לאסוף אותו ואת משפחתו לים.
ואמא שכולה תיארה איך היא והבת שלה הולכות לסדנת בישול, זו שהיא הזמינה להן והן לא הספיקו ללכת אליה.
אם מותר להגזים, אז למה לא בעצם?
כשמגזימים נפתחות אפשרויות אינסופיות, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי.
בואו נגזים, נשבור את הגבולות שהצבנו לעצמנו ונפתח עוד קצת את הראש.
