אני מלווה באופן אישי יוצר מוכשר ומצחיק, שאני מאד אוהבת את הראש שלו. יש לו רעיון לסדרה שהוא עובד עליו מאד ברצינות מאז שהשתתף בסדנת התסריטאות שלי. הסדרה, מבלי לגלות הרבה, מתחוללת במשרד ממשלתי מאד ספציפי. מבחינת תחקיר, הוא קרא הרבה כתבות על המשרד ועל מקרים שקרו בו, אבל השבוע נתקלנו בשאלה ספציפית לגבי הסמכויות של המשרד והעומד בראשו. זו הייתה שאלה קריטית. ואכן, אחרי תחקיר מעמיק יותר, התברר שההנחה בסיסית של היוצר הייתה לא מדויקת ועכשיו צריך לשנות, לא רק סצנה או פרט עלילתי, אלא ממש את הרצון של הדמות. מזל שכל זה קורה בשלב שזה אמור לקרות, בשלב הפיתוח ולא שכבר יש מהלך עונתי מוכן שעכשיו צריך לפרק ולחבר מחדש.
תחקיר זה אתגר. לא רק מתי להתחיל, למי לפנות ומה לשאול, אלא בעיקר למצוא את האדם הנכון במקום הנכון ולדעת לא לפספס את הג'וס…
איך עושים תחקיר לתסריט?
- תמיד עדיף לכתוב על משהו שאנחנו מכירים טוב. כדי שהתחקיר המרכזי יהיה בראש שלנו, בסוף זה הכי אמין והכי קל. או לחילופין, לעבוד בשיתוף פעולה עם יוצר/ת שמכיר/ה את העולם. כשכתבתי סדרה שמתחוללת בפריז, כתבתי אותה עם שותפה ישראלית שחיה כמה שנים בעיר ועם שותפה שהיא פריזאית.
- התחקיר צריך ללוות את הפרויקט. כלומר הוא צריך להתחיל ממש בהתחלה ולהמשיך לאורכו, ע"פ ההתקדמות העלילה. בכל שלב בכתיבה יש לתחקיר תפקיד שונה.
בהתחלה התחקיר עוזר להבין את העולם והחוקים שלו, אחר כך את יחסי הכוחות ואיך הם משפיעים על מערכות יחסים. למשל – אם העובד כפוף לשני בוסים, כל אחד במשרד אחר, אז הוא כל הזמן בין הפטיש לסדן – זו סיטואציה מעולה לסיפורים וקונפליקטים. אם זה מקום עבודה שבו העובדים ותיקים, שמכירים את מקום העבודה יותר טוב מכולם, אבל ההנהלה היא חדשה – גם זה זהב. בהמשך התחקיר יכול לתת גם רעיונות לסיפורים ועלילות.
- להפוך את זה לאישי. כדאי למצוא אדם שגם יש לו ידע וגם אפשר לרתום אותו לפרויקט. הרבה פעמים אפשר לרתום אדם לפרוייקט מתוך האמונה המשותפת שהפרוייקט חשוב, שהוא מעלה לדיון או למודעות ציבורית נושא שרלוונטי לו ושבעזרת הפרויקט כולם יבינו את עולמו המורכב. אם אני שואבת מידע מאדם שמחויב לפרויקט, יש לי סיכוי גדול יותר להגיע לג'וס האמיתי והעין שלו תהיה תמיד פתוחה ודרוכה עבורי.
- לבוא מוכנים. לתחקיר עם איש מקצוע באים אחרי תחקיר ראשוני שעשינו לבד. מגיעים עם שאלות מוכנות, לא רק על ידע כללי, אלא על דברים ספציפיים בסיפור שמעניינים אותי. אחרי הפגישה רצוי לעבור על המידע בבית, להבין איך זה יכול לתרום לי לתסריט וכבר לחשוב על רעיונות עלילתיים. בשלב זה אני ממליצה לרכז שאלות נוספות לסבב התחקיר הבא, שיהיה הרבה יותר ממוקד וספציפי.
- 80-20. בפגישת תחקיר אנחנו שואפים שהצד השני ידבר 80% ואנחנו 20%. זה נכון כמעט לכל שיחה, אבל בתחקיר במיוחד. כדי לעודד פתיחות כדאי לשאול שאלות פתוחות, לתת כבוד ולהקשיב באמת. לשאול שאלות שמעודדות ריבוי אפשרויות כמו: "מה יכולה להיות סיבה נוספת ל…", או "מה יכולות להיות התוצאות של…" וגם שאלות אישיות כמו: "מה הדבר הכי קשה שהיית צריך לעשות?" או "את זוכרת מקרה שבו ממש נלחצת?".
בשנותיי ככתבת, כשרציתי לראיין מישהו ולהגיע לשאלות מורכבות, הייתי שואלת בתחילת הראיון שאלה או שתיים כלליות, שבכלל לא עניינו אותי, רק כדי שהצד השני יוכל לדבר בחופשיות על מה שנוח לו לדבר. זה תמיד יצר אווירה יותר נינוחה ואיפשר לי להגיע לשאלות המעניינות.
- להקליט. חוקית מותר להקליט שיחה שבה אנחנו לוקחים חלק, אך רצוי ומנומס לבקש רשות.
- לתת קרדיט. לזכור מי עזר לי במהלך הדרך ולהודות להם כשיש הזדמנות.
