ריצ'רד פלפלר, שהוא יו"ר ומנכ"ל HBO, סיפר כיצד נכנס אליו דייויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", על מנת לצפות עמו לראשונה בפיילוט של הסופרנוס. בתום הצפייה שאל צ'ייס את פלפלר בחרדה האם לדעתו מישהו בכלל יצפה בסדרה הזו. פלפלר ענה: "אני באמת לא יודע, אבל אני אף פעם לא ראיתי משהו כזה".
אז מה עושה רעיון למקורי, למשהו שעוד לא ראינו?
כמה סרטים כבר ראינו על בחורה שמאוהבת בבחור שבכלל לא רואה אותה כי הוא עסוק בכיבוש ליבה של בחורה אחרת? המון. קשה לומר שזה רעיון מקורי, אבל כמה סרטים כאלה ראינו כשהבחור והבחורה שניהם נפגעי נפש שמנסים להתמודד עם מחלתם ולתפקד בחיי היום יום? או. זהו הרגע שהרעיון הופך מרעיון נחמד ומוכר למשהו חדש ומקורי ואולי לרעיון טוב לסרט/סדרה ("אופטימיות היא שם המשחק" למשל).
הנה חמש שיטות בדוקות ויעילות שיאפשרו לכם לקחת רעיון ולשדרג אותו מרעיון טוב לרעיון מקורי:
- כזה עוד לא ראיתי
למה התכוון פלפלר, שבטוח ראה את כל סדרת סרטי הסנדק? הוא התכוון שהוא לא ראה סדרה על ראש מאפיה קשוח שגם סובל מהתקפי חרדה, הולך לטיפול פסיכולוגי, ומנוהל ע"י אשתו ואמו כאחד האדם. על פי רוב, יש סיכוי סביר שמישהו בעולם כבר עשה משהו באותו נושא שאתם כותבים עליו. מצד אחד אסור להתעלם מזה, אבל מצד שני זו לא סיבה מספיק טובה לוותר. התחקיר הוא חשוב, אז אם אתם כותבים תסריט בנושא חטיפה של ילד, כדאי שתבדקו מה עשו, אם עשו, בארץ ובעולם בנושא הזה. תבדקו מאילו זוויות תקפו את הנושא, על מה שמו דגש. ואז, תוודאו שאתם מספרים את הסיפור הזה מזווית אחרת, שעוד לא התעסקו בה, או שיש פרט סיפורי חשוב שהוא שונה. כי אם נחטף ילד שהוא בן של נשיא, האפשרויות הדרמתיות הן שונות לגמרי מאשר אם נחטף ילד ממשפחה רגילה, או ממשפחה של עובדים זרים, או ממוסד ליתומים. הנושא הוא אולי אותו נושא, אבל הסיפורים אחרים לגמרי.
- "מה היה קורה אילו?"
איך נולד הרעיון ל"בחזרה לעתיד"? בוב גייל בא לביקור אצל הוריו ומצא את ספר המחזור של אביו מהתיכון. הוא גילה על אביו המון דברים שלא ידע, למשל שהיה יו"ר מועצת התלמידים. גייל מעולם לא דמיין את אביו כדמות פוליטית ולכן שאל את עצמו – מה היה קורה אילו הייתי מכיר את אבא שלי בתיכון? מכאן הכל היסטוריה. השאלה "מה היה קורה אילו" היא שאלה מצוינת, גם בשלב שבו כבר יש דמויות או מהלכים של סיפור. מה היה קורה אילו פיטר פן היה מתבגר? מה היה קורה אילו איטי היה חוזר לבקר את אליוט, שהיום כבר בן 40? מה יקרה אילו הגיבור שלי מתאהב בחוטפת של בנו?
- הפוך את הג'נדר
זוג צעיר מתמודד עם גידול תינוק חדש. רעיון נחמד. אבל מה היה קורה אילו (ראו סעיף קודם) אלו שני גברים או שתי נשים? אולי במקום גבר נשוי פלוס ילדים, שבוגד באשתו עם בחורה צעירה זו אשה נשואה פלוס ילדים שבוגדת בבעלה עם גבר צעיר? ומה אם היא בוגדת בו עם אשה צעירה? הרבה יותר מעניין.
לפעמים צריך להפוך את הרעיון קצת כדי לבדוק מה קורה לו. ולא רק על ג'נדר מדובר, זו רק דוגמא. נסו להפוך ז'אנר (מדרמה לקומדיה או מקומדיה לאימה) או פרספקטיבה (מאיזו זוית מסופר הסיפור? של הגיבור, של הנבל, או של הקרבן?). אפשר גם לשחק עם הגיל – במקום חבורת נערים פרועה, חבורת גברים במשבר גיל חמישים…
- תכונות ספציפיות
גם בין תאומים זהים תמצאו שוני, הרי אין אדם שזהה בדיוק לאחר. בדיוק במקום הזה צריך להתעכב. לפעמים לאדם יש מאפיינים ספציפיים בולטים, כמו תכונות אופי שקשה לפספס (תחרותיות קיצונית, ביישנות) או מאפיין פיסי בולט (צליעה, אף ארוך), ולעיתים המאפיינים הספציפיים הם קטנים, כמו חיוך קצת עקום או מישהי שמשחקת בשיער כל פעם שהיא משקרת. הדברים האלה, הקטנים לא פחות מהגדולים, הם שעושים דמות לספציפית, לאחת ויחידה. ואני לא מדברת רק על הדמות הראשית. כל הדמויות צריכות להיות ספציפיות. למשל, דמות של נבל יכולה להפוך לספציפית ובלתי נשכחת בגלל תכונה קטנה ואנושית, כמו חולשה למוסיקה של האייטיז או נאמנות חסרת גבולות לקבוצת כדורגל כושלת.
- למה הסיפור הזה קשור אלי?
זו שאלה חשובה שאתם חייביםות לשאול את עצמכםן לגבי התסריט שלכםן. למה לכם להתעסק בחברה החרדית אם אתם חילונים לגמרי? למה למקם את הסיפור שלכם בלוס אנג'לס אם אתם כותבים בעברית? כמובן שזה אפשרי, תמיד אפשר לתרגם או לעשות תחקיר או לעבוד עם תסריטאי/ת חרדי/ת שותף/ה, אבל לא יותר קל פשוט לכתוב על משהו שקרוב אליכםן, משהו שמרגש אתכםן, משהו שאתם מכיריםות? כי אם תכתבו על משהו שאתםן באמת יודעיםות עליו ומכיריםות אותו, המקוריות היא בילט אין. רק ירושלמים כמוני, שגדלו אי שם בשנות השמונים, יודעים שכדי להיפגש "בעיר" קובעים ב"טליתא קומי". לכל מקום ולכל זמן יש את המאפיינים והשפה הספציפיים שלו. להכיר משהו לעומק זה להכיר את המאפיינים האלה ומי שיקראו את התסריט שלכםן יבחינו בזה. זה גם אמין וגם מוסיף צבעים וריחות ייחודיים לתסריט שלכם.
אל תבהלו אם תגלו פתאום שמשהו דומה לשלכםן נעשה בעבר או אפילו במקביל. כמו שאנחנו לא זהים זה לזה, גם הסיפור אינו זהה לחלוטין לאף סיפור אחר, כי הוא מסופר מנקודת הראות, מתפיסת עולם ומהערכים הספציפיים שלכםן. החכמה היא לעשות את זה גם באופן מודע ולהשתמש בזה ככלי לייחודיות ולמקוריות.
