אני מודה, פסח זה לא חג שחביב עליי במיוחד. ליל הסדר מעיק בדרך כלל, ארוך מדי, צפוי מדי (שוב הבדיחה על הביצה ומי המלח..) ובסוף, כמה שלא מנסים להימנע מזה, מרגישים מפוצצים וכבדים. משהו בזה שכל המשפחה יושבת סביב השולחן לזמן ארוך במיוחד.. לא, זה לא הבילוי העדיף עלי (תסלח לי משפחתי שאני דווקא מאד מחבבת).
אז איך תהפכו את ליל הסדר להזדמנות יצירתית? הקליטו את המסובין!
כן כן, הקליטו את בני המשפחה ללא ידיעתם, ואם לא להקליט, אז לפחות להצניע פנקס ולכתוב בו כשאף אחד לא שם לב.
למה? כי הנה לפניכם קבוצה של א.נשים שוניםות מאד זה מזה, שבמשך ערב אחד ארוך במיוחד, יושבים יחד בעיקר בגלל סיבה גנטית, בלי שום התחשבות בהבדלי ההשקפות שלהםן, בצרכים שלהםן, בערכים שלהםן, במה שמצחיק או מרגיז אותםן. תודו שכבר זה משעשע.
כמה שהמסובין מנסים להישאר ממלכתיים וחגיגיים, אחרי 4 כוסות יין (לפחות) וכמויות בלתי סבירות של אוכל זה יוצא. אולי לא בפנים, אבל בטח מתחת לשולחן: משפטים מלאי דו משמעות (מישהו אמר סבטקסט?), עקיצה פה, קריצה שם, הבדיחות הכי מצחיקות, ההערות הכי לא פוליטקלי קורקט שיש. נו, הדבר הנהדר והבלתי אפשרי הזה שנקרא משפחה.
אם תקליטו את ליל הסדר תזכו בחומרים ששווים זהב – משפטים שנזרקו לחלל הסדר יכולים להפוך לדיאלוג, שיהפוך סצנה טובה לבלתי נשכחת, בדיחה של מישהו יכולה להוות השראה לסצנה, הרגל מגונה של מישהו אחר יכול להפוך דמות לספציפית ויחסים בין ההורים או בין אמא לבת יכולים להפוך לתמה של תסריט שלם.
אני מאחלת לכםן חג שמח, שתצלחו את הסדר בשלום, תקליטו כאילו אין מחר ואז, בסוף החג, שבו ותעשו מזה מטעמים.
