לכבוד הוולנטיינז שהיה בשבוע שעבר הופיעה לי פרסומת עם הציטוט: 'זוגות מתאימים יש רק בחנות נעליים' (נחשו למה הפרסומת). חשבתי שזו דרך מצוינת לפתוח ניוזלטר על שותפות בכתיבה. אני חושבת שמזמן כבר ברור שלא לכל סיר יש מכסה אחד, או אחת, או בכלל לפעמים לא צריך מכסה – אבל כשזה מגיע לכתיבה אני הרבה יותר נחרצת: אני ממש ממליצה לכתוב עם שותפ/ה.
אז כתבתי את המדריך לדייטינג תסריטאי.
אשכרה, כמו בעולם הדייטינג, רק שעוד אין אפליקציה…. קודם כדאי לקבל מידע והמלצות (אפשר לפרסם בקבוצות הרלוונטיות שאתם מחפשים פרטנר/ית ולאיזו מטרה), אחר כך להתחיל להחליף רעיונות במייל עם יוצרים ויוצרות שוניםות, לשלוח זה לזו מחשבות – לבדוק ממי מגיעות הצעות והערות שמדרבנות ומעניינות אתכםן.
מכאן עוברים לשלב הדייטינג. נפגשים קודם כל להכיר: מי האדם מולנו, מהם הערכים שלו/ה, מה חשוב לו/לה, איך כל אחד רואה את העבודה המשותפת.
ואז… כן, כן, אפשר ואף רצוי לעשות סשן עבודה משותף כניסיון.
מה כדאי לחפש בפרנטר/ית?
- פרטנר/ית מאתגר/ת. מצד אחד חשוב לבחור דווקא לא במי שבדיוק באותו ראש כמוני, כי זה יהיה בלתי מפרה בעליל. מצד שני, ערכית ותמטית, צריכה להיות הסכמה.
- חלום משותף. ברור שכל שותף/ה ביצירה רוצה שזה יקרה בסוף, אבל חייבים שזה יהיה מעבר לרק לרצות. צריך שכל אחד בצוות יעשה כל מאמץ כדי שזה יקרה, או בעברית צחה – שלשני הצדדים יבער בתחת.
- כבוד הדדי ויכולת הקשבה. אחרת זה סיוט. וזה כדי שהעבודה תזרום בצורה טובה וכדי שתצאו מהתהליך הזה בתחושה שבאתםן לידי ביטוי.
- יכולת להזיז את האגו הצידה. אני חושבת שלוקח זמן להבין את זה, אבל תקשיבו טוב: לא משנה בכלל של מי היה הרעיון שנבחר, זה שטויות. מה שחשוב זה מה שטוב לסיפור. קשה מאד לא להיעלב מביקורת, אבל חייבים ללמוד לשים את זה בצד כשצריך. לא תמיד, אבל כשצריך.
- להרים אחד את השנייה. כתיבה זה תהליך ארוך מאד, לפעמים של שנים, ובתוך התהליך הזה יהיו רגעי שיא, ויהיו רגעי שפל, זה בילט אין. לעבור את כל זה לבד זה קשה. עם שותפ/ה – פעם אני מעודדת ומצביעה על חצי הכוס המלאה ופעם אחרת מעודדים אותי ועוזרים לי לשמור על אופטימיות. ולפעמים גם נעים להרגיש ש'אנחנו יחד נגד העולם', או בעד, לא משנה.
- מישהו/י שסבבה לי לבלות איתו/ה. לא חייבים להיות חברים כדי לכתוב יחד, אבל מאד מאד כדאי לעבוד עם מי שנעים לבלות איתו/ה זמן, כי כאמור, זו ריצה למרחק ארוך.
מזל טוב, מצאת פרטנר/ית. מה עושים לפני הכל?
כדאי מאד להסדיר את התפקידים, הציפיות ואת אופן העבודה. יש עורכי/ות דין לשם כך ועם זאת, אני מודה שמעולם לא הגעתי לשלב העו"ד. גם הסכם בכתב בין השותפיםות זה סבבה, אבל חשוב לדבר על זה ולהחליט מראש דברים כמו: מה קורה אם מחליטים להיפרד, או שרק צד אחד מחליט להיפרד? מהם התפקידים והקרדיטים ומה מצופה מהשותפות. ממליצה לקרוא קצת בנושא ולהתייעץ. איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה זה מקום טוב להתחיל.
איך עובדת הזוגיות?
לכל צוות יש את הדרך שנכונה לו, ואת זה לומדים הרבה פעמים תוך כדי תנועה. יש כל מיני שיטות, למשל:
שיטת 'חדר כותבים', בהשראת חדרי הכותבים של הסדרות בארה"ב: כל פרטנר בא לפגישה עם רעיונות ומפצחים יחד, פותרים יחד בעיות וכו. חדר כותבים בדרך כלל מנוהל ע"י ה"שואו ראנר", הסמכות העליונה בחדר, אבל הרעיון פה הוא פחות מי הסמכות העליונה, אלא צורת העבודה שהיא דיון שבו כל אחד ואחת תורמ/ת רעיונות לחדר.
שיטת חלוקת עבודה, למשל: אחד אחראי על ליין סיפורי אחד והשני על ליין אחר או בזמן שאחת כותבת סינופסיס, השנייה עובדת על הדמויות.
שיטת חלוקת תפקידים: אם בצוות יש מי שכותב/ת יותר טוב או שיודע/ת לשווק יותר טוב, אפשר לחלק את התפקידים בהתאם – האחראי/ת על הכתיבה והאחראי/ת על פגישות ומסמכי הגשות.
בכל מקרה, בכל דרך שתבחרו לעבוד, כולם צריכים לקחת חלק ולתרום בכל ההיבטים.
ועוד טיפ מאד חשוב: תגיעו לפגישות העבודה מוכניםות. לצורך כך חשוב שלכל פגישה תהיה מטרה ספציפית, למשל: בפגישה הבאה אנחנו "כותבים את הסצנה במסעדה", או "עובדים על הסינופסיס" או "חושבים על רעיונות לפרקים", כדי שתדעו על מה לעבוד לקראת הפגישה. אל תקבעו סתם לשבת אחת מול השני ו"לראות מה יצא", זה לא יעיל.
והכי חשוב: הדרך ארוכה היא ורבה ולכן מאד חשוב ליהנות ממנה. ברגעים הטובים זה קל, זכרו את זה גם ברגעים הפחות טובים. תעשו למען הזוגיות התסריטאית, שמרו על לב פתוח ואוזן קשובה.
מאחלת לכםן שותפות מפרה ונעימה,
ושהחלומות שלכםן יתגשמו אמן.