גם אני יישרתי קו עם טרנד השפעת. היינו חולים פה בתורות, פעם אני מכינה תה ומכסה ילדה, פעם ילדה מכינה תה ומכסה אותי. כוסות ושבילים של טישו מפוזרים ברחבי הבית, הררי כביסה וערימה מכובדת של משככי כאבים, טיפות וטבליות מציצה. בקושי הוצאתי את האף הסתום שלי מהבית.
גם בלי קשר למחלות, כבר ארבעה חודשים שאני מרגישה משובללת וממעטת לצאת.
במצב הזה של שיבלול יש חוסר תזוזה, תקיעות. זו הייתה התחושה שלי עד עכשיו.
דווקא בזמן שחליתי, שהייתי באמת ללא כוחות, נזכרתי שיש במצבים האלה גם תהליך איטי של הבשלה. כמו שזחל נאטם בתוך הגולם ומחכה שיבשילו התנאים להיות פרפר, ככה אני מרגישה עכשיו.
אני מחכה לחזור לעצמי, אני מחכה שנחזור לעצמנו כולנו.
שיבשילו התנאים ושאפשר יהיה לפרוש כנף.
אז מה אפשר לעשות תוך כדי המצב הזה של שיבלול?
אפשר לנסות לשפ"ר:
למידה, שת"פ, פיתוח, ריפוי.
למידה
מהאמבטיה ועד לעולם האמיתי, נצלו את אינסוף האפשרויות ורכשו עוד מיומנות, עוד שיטה, משהו לנפש או משהו להעשיר את ארגז הכלים. רק בחודשים האחרונים למדתי ליווי במצבי טראומה (במסגרת התנדבות), העמקתי בעבודת המיינדפולנס (ממליצה בחום), אה, וגם עברתי סדנת בירה, כולל טעימות;)
בלמידה יש עשייה ויש חדווה ותכלס, זה מעשה שיש בו אופטימיות. מצרך נדיר בימינו.
שת"פ
למה לעבור את זה לבד, למה? אני ממליצה בחום, תמיד, על שיתופי פעולה.
מצאו שת"פ עם א.נשים יצירתיים שכיף להעביר איתם שעות של עבודה, לזרוק רעיונות, להתווכח ולצחוק, לשתף ולתמוך.
נסו לכוון גם לשת"פ עם גורמים מקצועיים. בין אם זו במאית שעפת על סרט קצר שלה או השכן הצלם, או השחקנית המוכשרת שעושה אתך פילאטיס – זה זמן טוב לנסות ליצור קשר (אולי גם הן כרגע קצת יותר פנויות?) ולרתום אותן, בכל דרך שמרגישה נכון, לפרויקט שלך.
פיתוח
אני יודעת שזה לא פשוט במציאות הנוכחית. נראה שכל מה שיש כרגע זה חדשות ואסקפיזם שלא מעורר מחלוקת. אבל התוכן הוא עדיין המלך והדרישה לתוכן איכותי ומקורי תכף שוב תהיה רלוונטית. כדאי שיהיה לנו משהו בשלבי פיתוח מתקדמים ליום שסוף סוף, כל זה יהיה מאחורינו. גם חברות ההפקה, שרבות מההפקות שלהם נדחו או בוטלו, קצת פחות עסוקות ויותר פנויות לשמוע את הרעיונות שלנו.
ריפוי
זו עובדה ידועה שיצירה זה ריפוי. לרפא את עצמנו ממה שעברנו ואנחנו עדיין עוברים זו עזרה ראשונה, לא מותרות.
יצירה מכל סוג, בטח ובטח כתיבה, היא דרך בטוחה לטפל בחרדות ובפצעים שלנו בעצמנו, בזמן ובמקום שאנחנו בוחרות.
ובינתיים, אני פה.
