אחרי שנים של עבודה עם יוצרים ויוצרות בתחילת הדרך, אספתי פה מקבץ של משפטים שעושים רושם ראשוני פחות טוב, במיוחד כשמציגים את הרעיון שלכםן לסדרה מול חברות הפקה. האם המשפטים האלה תמיד יהוו טרן אוף? לא, אבל לרוב כן. אז בואו תראו מה לא כדאי להגיד, ומה כן.
"כתבתי 8 פרקים מלאים / כל העונה כבר כתובה". בניגוד למה שחושבים, משפט כזה דווקא יכול להעיד על חוסר מקצועיות. כל מי שכותבים יודעים שבין מה שכתבתםן לבד לבין מה שישודר בסוף -הדרך ארוכה ומלאה שינויים ושכתובים. וגם, המפיקיםות רוציםות להיות חלק מתהליך היצירה וברור שאתםן עלוליםות לקבל הערה שתשנה לחלוטין את כל הפרקים שכתבתםן. עדיף לא לכתוב לבד את כל הפרקים, בטח לא לפני שיש חברת הפקה שמתעניינת בפרויקט. בכל מקרה עדיף לומר: "הסדרה בפיתוח, יש לי מהלך עלילתי ורעיונות לפרקים".
"אני מכוונת ישר לשוק הבינלאומי". האם זה טוב לכוון לשוק הבינלאומי? ברור, אבל אל תזלזלו בשוק המקומי. די לבדוק את הסדרות שמשודרות כרגע בנטפליקס כדי להבין שמה שמעניין היום את חברות הסטרימינג אלה דווקא סיפורים ספציפיים מנקודת מבט מקומית/אישית. שוק הסדרות הישראלי היום הוא שוק חם מאד מאד ומה שמצליח פה בארץ הופך אטרקטיבי יותר בחו"ל – ראו את 'פאודה', 'שטיסל' ובעצם רוב הסדרות שנמכרו (כאן כתבתי עוד על זה). אז אל תתנשאו. להיפך. עדיף לומר: "יש לי רעיון שנראה לי שיעניין לא רק את הקהל הישראלי".
ניים דרופינג. ככל שהרשימה של הא.נשים המוכריםות שבאו איתכםן במגע ארוכה יותר – כך האמינות של הרשימה הזו מתערערת. אם אתםן מכיריםות את כל העולם ואשתו – למה אתםן כאן? עדיף לומר: שם אחד או שניים שבאמת עומדים מאחוריכםן.
"כתבתי פרמיס של עמוד". כשמשתמשים במילים מקצועיות, חייבים להבין מה משמעותן (אורכו של פרמיס הוא משפט- משפט וחצי). דעו את המונחים המקצועיים, אחרת זה לא נראה רציני.
"אין כזו סדרה בארץ"/"לא נראתה דמות כזו בארץ". אולי זה באמת נכון, אבל עדיף לא להגיד את זה, אלא לספר את הסיפור כך שמי ששומע יגיד לעצמו "וואו, כזה רעיון לסדרה עוד לא שמעתי". ובאותו עניין, אל תלכלכו או תבקרו אף יצירה ישראלית. זו ביצה קטנה ולכו תדעו מה הקשר (האישי, המקצועי או העקיף) של מי שיושב/ת מולכם לסדרה שכרגע ירדתםן עליה. וגם – קצת ענווה לא תזיק.
"אבל ככה זה קרה במציאות" – זו תשובה מאד נפוצה, אבל זו תשובה שחושפת חוסר ניסיון או הבנה בתסריט. תסריט אינו המציאות, יש לו צרכים. אם חשקה נפשכםן לספר משהו שקרה במציאות אחד לאחד – פנו לדוקומנטרי. אם תרצו לכתוב תסריט עלילתי המבוסס על משהו שקרה במציאות – מה שקרה במציאות הופך לחומר שניתן לעבוד איתו, לשנות אותו, להקצין אותו או לעדן אותו. במקום זה אמרו: מבוסס על סיפור שקרה לי/מבוסס על סיפור אמיתי. זה נותן לכם יתרון, כי ממש חשוב ואטרקטיבי שלתסריטא/ית יש ניסיון, חיבור רגשי והכרות עם העולם של היצירה.
"לא למדתי תסריטאות, אבל קראתי הרבה" – האם זה אפשרי? בוודאי. מיקאלה קול, שכתבה את 'להרוס אותך', מספרת שחיפשה בגוגל: 'איך כותבים סדרה' וכך כתבה את הסדרה שלה (כאן על הסדרה המצוינת שלה). ועדיין, כדי שיקחו אתכםן ברצינות, במידה שרכשתםן את החינוך המקצועי שלכםן ברשת/מספרים בלבד, צריך להראות רמת מקצועיות גבוהה מאד. וגם אז, רצוי לשבת עם איש/ת מקצוע על הרעיון וההגשה לפני שפונים לחברות הפקה. אם עבדתםן עם עורכ/ת תסריט על הפרויקט לפני שהצגתםן אותו לחברת ההפקה – יקחו אתכםן הרבה יותר ברצינות, גם בלי לימודי תסריטאות פורמאליים.
"אני לא רואה טלוויזיה" – לעיתים יש לא.נשים מחשבה שהמשפט כזה הופך אותםן לאיכותיים יותר. ואולי זו אמת לאמיתה ואין לכםן טלוויזיה, אבל כשמנסים לשכנע חברת הפקה להשקיע ברעיון שלכםן לסדרה, משפט כזה נשמע ממש לא מקצועי. תסריטאות זה מקצוע רציני, וכפי שתרצו להיראות בקיאים בכל תחום אחר, גם כאן נדרשת בקיאות והיכרות, בעיקר עם סדרות שהן "דומות" לשלי או מהוות השראה. חובה לדעת מה כבר נעשה בארץ ובעולם בנושאים של הסדרה. יותר מזה, לקראת פגישה עם חברות הפקה הכינו רשימה של סדרות שמזכירות/דומות או באותו נושא של זו שלכםן וחשבו איך שלכםן שונה מהן. הכינו מראש תשובה לשאלה 'איזו סדרה מהווה השראה עבורכםן?'
וזכרו – אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני. תבואו מוכניםות.
