היא באמת הרסה אותי. הסדרה הכי מטלטלת שצפיתי בה השנה

היא באמת הרסה אותי. הסדרה הכי מטלטלת שצפיתי בה השנה

כל כך הרבה כבר נכתב על הסדרה I may destroy you של מיקאלה קול, סדרה שיש סיכוי טוב שפספסתם, היא לא בנטפליקס… 

מצד אחד, זו סדרה שכתובה במקצועיות רבה, לפי כל החוקים. מצד שני, כשצופים בה, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו זורמים עם אראבלה הגיבורה בחייה ולא מרגישים איך פתאום קרה שהסדרה לופתת אותנו בגרון. בין אם תאהבו או לא, אי אפשר להתעלם ממנה. בדומה לסדרה "בנות" של לנה דנהם, ששברה חוקים לגבי כל כך הרבה מוסכמות טלוויזיוניות וטיפלה בלי לעשות הנחות בכל כך הרבה נושאים רגישים (עירום, דימוי גוף, סקס ועוד), הסדרה I may destroy you עושה את אותו דבר, רק בעוצמות הרבה יותר גבוהות. התחושה המרכזית בסדרה הזו היא שכל פעם היא מפתיעה מכיוון אחר, והיום באמת לא קל להפתיע אותנו (יעידו משפחתי שכבר לא מוכנים לצפות איתי בשום דבר…)

מה הסוד של I may destroy you  בשלוש נקודות מרכזיות:

  1. הפרוטגוניסטית הכי ייחודית שיש

אראבלה לא דומה לאף גיבורה אחרת של שום סדרה שראיתם. היא שחורה, ילידת לונדון עם שורשים גינאים. היא ייחודית כבר במראה ובדיבור שלה, רחוקה מדמויות אפרו אמריקאיות שאנחנו רגילים לראות. היא מגניבה (עוד מותר להגיד מגניבה?), מהממת, מכוערת, טיפשה וקלילת דעת, גאונה ומדוייקת, צודקת וטועה, חלשה וחזקה. הלב יוצא אליה וכועס עליה בבת אחת. מצד אחד אין לה גרוש על הנשמה, מעמד סוציואקונומי נמוך, חיית מסיבות שמחבבת סמים, ומצד שני היא כוכבת אינסטגרם, סוג של סלב, שנמצאת במשבר כתיבה לאחר הצלחת הספר הראשון שלה. יש לה דד ליין למחר בבוקר, אבל כל החבר'ה שלה בבר, מה היא לא תרד לדרינק?

  • האמת הרגשית, הכנות והאומץ

הסדרה מבוססת על חוויה של פגיעה מינית שעברה היוצרת. באחד מהראיונות שקראתי מספרת מיקאלה קול שלפני שהיא עברה פגיעה מינית היא הייתה עסוקה בלהיות "שחורה וענייה". הפגיעה המינית שלחה את קול לחקר אמיץ וחסר רחמים של המושג "הסכמה" בעולם שבו הכל נתון לפרשנות ומעורבב בסמים ואלכוהול. באומץ היא שואלת – מהי פגיעה מינית? הייתה או לא הייתה? הזיכרון מתעתע, הסמים, האשמה, החיים שממשיכים כרגיל למרות שמשהו בפנים יודע, מרוסק. קול לא משקרת, לא מגזימה, לא מקלה ולא בעודף דרמה. היא אומרת את האמת בכנות עצומה. בכל רגע שתחשבו שהבנתם, היא תוכיח לכם שלא ראיתם את כל התמונה.

3. החסד

נכון, זו סדרה על נושאים "כבדים", אבל לא פחות מכך היא כיפית ומתגמלת. מעבר להומור ולסיטואציות הקומיות, בבסיס הסדרה עומדת חברות ואחריות הדדית. גם פה אין פשרות, ואף אחד לא יוצא בזול, אבל בסוף היום החברות והמשפחה, ככל שיהיו לא מושלמים – הם שמצילים את אראבלה. אם רוצים לכתוב סדרה שמתעסקת עם נושאים כל כך מורכבים, צריך לתדלק את הצופים ברגעים של חסד, כיף וצחוק, כדי שיהיה כח ורצון להתמודד עם השאר.

נכון שעכשיו זה מאד פוליטיקלי קורקט ואקטואלי – סדרה על פגיעות מיניות שכתבה אשה שחורה שנולדה בלונדון – הרי ברור שסדרה כזו תתקבל בחיבוק. ואללה, עזבו את זה, זה לא רלוונטי.


אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולאחל לכם שנה טובה!

שתרגישו שאין כמוכם בעולם,

שתתגברו על האתגרים (ולא חסר) באומץ, באמת ובכנות

ושיהיו לכם המון רגעים של חסד

תודה על הפידבקים, על השאלות ועל הרעיונות שלכם שמעיפים לי כל פעם את הדימיון

מרב.

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.