משהו להאחז בו

משהו להאחז בו

אתמול עשיתי הליכה עם הגדולה שלי, ניסיתי קצת להוציא אותה מהחיבור לנטפליקס מתוך חשש שבסוף הקורונה הזה נצטרך ניתוח הסרה. היה כיף, מזל שאנחנו גרים בטבע, זו תקופה מקסימה להיות בחוץ. שאלתי אותה: אם היה דבר אחד, מכל ההגבלות, שניתן היה לעשות מה היא הייתה רוצה שיקרה. היא צחקה ואמרה לי שלא נעים לה להישמע חנונית, אבל היא הכי רוצה לחזור לבית הספר. פחות הלמידה עצמה, יותר החברות, אבל בעיקר: השגרה. היא חצי התנצלה כשהיא אמרה את זה, כמעט מתביישת להודות כמה היא צריכה שגרה.


האמצעית שלי מבקשת כבר שבועיים ישיבה משפחתית שבה נחליט מה עושים כל יום. זה הכי לא הבית שלנו, תכנון מראש. אנחנו שני עצמאים באותו תחום, כך שמעט מאד יוצא לנו לתכנן בלי שינויים. ניסיתי להסביר לה שמה שלא נחליט לא בטוח שנוכל לעמוד בזה, אבל היא ממש מבקשת.


הקטנה שלי, שבזמנים אחרים אני צריכה להתחנן שתצחצח שיניים, מתייצבת בשמונה וחצי בבוקר, לבושה ומצוחצחת, מוכנה למשימה.

משהו להיאחז בו.

כולם אומרים שזה זמן טוב לכתוב, וזה באמת זמן טוב לכתוב, בגלל שלהרבה אנשים התפנה זמן, ובין כה אי אפשר לעשות שום דבר אחר. והתקופה הזו מעוררת המון מחשבות ורעיונות ותסריטים.
ומצד שני, מי יכול לכתוב עכשיו? כשאין שגרה ואין ודאות – אין שקט ליצור.

תסריטאות מסקרנת אתכם? הצטרפו לאחת הסדנאות שלי:

אז מה נעשה?

ניצור משהו להיאחז בו, סוג של שגרה בתוך הכאוס, אפילו הכי גמישה שיש.
ננסה למצוא בתוך כל זה שעה וחצי ביום, שלוש פעמים בשבוע, שמיועדת לכתיבה.
אפשרי בימים אלה, נכון? גם להורים, גם לחיוניים שעוד עובדים.
תכתבו את זה ביומן.
כי ברגע שאנחנו מרגילים את עצמנו למשהו, יוצרים סוג של שגרה וודאות, לאט לאט נהיה שקט ונפתחת האפשרות ליצור.

מה הכוונה לכתוב?

פשוט לכתוב, גם אם לא יצא שום דבר פרודוקטיבי בהתחלה.
תכתבו מחשבות, יומן, סקיצות לסצנות, רעיונות, דברים מצחיקים שקרו לכם, פחדים, תקוות, תערכו רשימות,
דמיינו איך תחגגו את החיים אחרי שכל זה יגמר,
וזה יגמר בסוף.
ואז תהיה עשייה ודרישה לתוכן חדש (כי בהכל כבר צפינו בהסגר)
ויכול להיות שאחרי שנחזור לשגרה מבורכת אתם תפתחו את המחשב ותגלו שבזמן הקורונה יצקתם את הבסיס לסדרה החדשה שלכם, או לסרט, או לסדרת הרשת, או למערכון,
ותגידו לעצמכם: מזל. מזל שהכרחתי את עצמי לכתוב בקורונה.


אוקיי, נכון, אני אופטימית, אבל תאמינו לי שזה לא תמיד מגיע באופן טבעי.
ואני כותבת מלא ומחביאה הכל בתיקיה סודית, רק מהפחד שמישהו פעם יקרא ויזדעזע,
אבל זה שלי,  ואני נאחזת בזה.
מי יודע…

הצעד הבא - מצטרפים לסדנת התסריטאות שלי:

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.