בתחילת דרכי הייתה לי פנטזיה: ראיתי את עצמי יושבת עם הלפ טופ מול הים, כשהפרקים של הסדרה שלי נכתבים להם בבריזה. אחר כך הלכתי ללמוד והבנתי שיש כללים, ומבנה והמון המון תכנון. זה היה מאד מאכזב, כי עם כל הכללים והתכנון הרגשתי שזה "מביית" לי את המחשבה היצירתית, מסרס אותה. אבל ככל שכתבתי יותר, הבנתי כמה דברים:
- רוב עבודת התסריטאי/ת אינה הכתיבה עצמה, אלא תכנון ופיצוח הסיפור. ושכתוב. מלא שכתוב.
- ההשראה מגיעה כשיש דדליין.
- ואם מבינים באמת איך להשתמש בכלים התסריטאיים, לא רק שהם לא מבייתים או מסרסים יצירה, הם פותחים המון אפשרויות ומונעים מפח נפש.
כזה הוא הטריטמנט.
כמו שלא כדאי לצאת לטיול בלי מפה/סיפור דרך, כך לא כדאי לצאת לכתיבת תסריט ללא טריטמנט.
מהו טריטמנט?
טריטמנט הוא רשימה של הסצנות שבתסריט, ע"פ הסדר.
הטריטמנט הוא השלב שלפני כתיבת התסריט, אחרי שפיצחנו את העלילה. הוא נועד קודם כל להיות מסמך עבודה פנימי של התסריטאי/ת והוא מהווה מפה לתסריט: מאיפה יוצאים, לאן רוצים להגיע ובאיזו דרך.
בעיקרון הטריטמנט לא אמור להיות להגשה, אבל לאחרונה אני שומעת יותר ויותר על בקשות של גופים/חברות הפקה להגיש דווקא טריטמנטים, אז אתייחס לטריטמנט להגשה בסוף.
איך נראה טריטמנט?
כמו רשימה. לכל סצנה יש מספר וכותרת, כמו בתסריט עצמו. מתחת לשורת הכותרת יש פסקה עם תיאור: מי בסצנה ומה קורה בה. זה אמור להיות תיאור קצר יחסית, כדי שאפשר יהיה לעבור מהר על כל הסצנות מבלי להתקע בקריאה ארוכה. הפיסקה אינה כוללת דיאלוג. לדוגמא-
1. חוץ. רחוב. יום
טלי הולכת ברחוב, דעתה מוסחת. היא לא שמה לב שהיא על מסלול האופניים בדיוק כשערן מגיח במהירות מהסיבוב ונכנס בה. למרות שטלי היא זו שנפצעת ויורד לה דם מהמצח, היא מוצאת את עצמה מרגיעה את ערן, שבטוח שהוא עומד למות, למרות שלא קרה לו כלום
2. פנים. מרפאה. יום
טלי נכנסת עם ערן המבוהל למרפאה, האחיות מתעלמות ממנה. למרות שהיא עדיין מדממת, האחיות רצות לטפל בערן, שבטוח שיש איזו פגיעה פנימית שלא רואים ושזמנו קצר. טלי לוקחת מעמדת אחיות צמר גפן ומנקה את הפצע שלה בעצמה. ערן מוסר לה את הטלפון שלו ומבקש שתתקשר לאמו שתגיע דחוף
3. פנים. מרפאה. יום
אמא של ערן פותחת בסערה את הדלת למרפאה, בדיוק כשטלי עומדת ליד הדלת. טלי נפגעת ומקבלת מכה ברגל. עכשיו שאמא של ערן הגיעה טלי מאד רוצה ללכת משם, אבל אמא של ערן לא מוכנה שטלי תלך לפני שהיא חוקרת את המקרה לעומקו. היא מתחילה לתחקר את טלי בשאלות שלא ממש קשורות למקרה, מנסה בעיקר לבדוק מה היא לומדת ואם יש לה חבר. התקף החרדה של ערן רק מחמיר ברגע שהוא רואה את אמו.
כך נכתבות כל הסצנות, עד האחרונה.
מה עושים עם טריטמנט?
אחרי שיש טריטמנט, צריך לעבור סצנה וסצנה ולבדוק:
- האם הסצנה מקדמת את העלילה? (אם אפשר להוציא את הסצנה מהתסריט מבלי שיש השפעה על התסריט, סימן שהיא מיותרת, או חסרה).
- האם יש קונפליקט בסצנה?
- האם הסצנה הזו מסתדרת נכון עם הסצנה שלפניה וזו שאחריה? כדאי לבדוק אם היא במקום הנכון בתסריט.
- איך אפשר לנצל את הסצנה לעוד משהו?
- האם אפשר להפוך אותה ליותר מעניינת? (למשל במקום דייט בבית קפה, כמו שראינו מיליון פעם, הדייט יהיה דווקא בהלוויה?)
- האם יש שינוי בסצנה?
- האם כל מי שנמצא בסצנה חייב להיות שם?
- צריך לחשוב גם הפקתית. אני לא מתכוונת שצריך להתפשר על הסיפור כמובן, אבל אם הסצנה יכולה להיות סצנה של יום במקום לילה, או שיש דמות שלא חייבת להיות בסצנה – אתם חוסכים כסף לתקציב של הפרויקט כולו, תקציב שיכול להיות מתועל לדברים אחרים, שאי אפשר בלעדיהם.
עבודה רצינית על טריטמנט לפני כתיבת התסריט תחסוך עוגמת נפש,
כמו סצנות יפיפיות שאחר כך נותרות על רצפת העריכה או נופלות עוד לפני הצילומים.
עבודה רצינית על טריטמנט לפני כתיבת התסריט חוסכת זמן,
אפשר לצפות מראש בעיות ולחשוב איך לפתור אותן מראש.
טריטמנט טוב אמנם לא יפתור אותנו משלב השכתוב, אבל הוא בהחלט יכול לצמצם את מספר ה*דראפטים שנאלץ לשכתב.
(*דראפט הוא טיוטה של תסריט מתחילתו ועד סופו.)
טריטמנט להגשה
אם חברות הפקה/גופי שידור מבקשים לשלוח להם טריטמנט, הכוונה היא לטריטמנט שהוא כמו תסריט מלא, אבל ללא דיאלוגים. כלומר הרבה יותר מפורט. אישית, אני חושבת שעדיף לקרוא תסריט מלא, אנחנו תסריטאיםות, לא? כתיבה זו החוזקה שלנו. אבל אם חייבים – זכרו שלפני שמפיקים את הסרט/סדרה, מישהו צריך ליהנות לקרוא עליה, אז גם אם זה טריטמנט, צריך שהוא יהיה כתוב טוב:)
ודבר אחרון חביב:
זה שיש טריטמנט טוב לא אומר שבזמן הכתיבה אסור לנו לבדוק דרכים צדדיות או לעצור להתעמק במקום לא צפוי. להיפך, הטריטמנט מאפשר לנו לעשות את זה מבלי ללכת לאיבוד, כי בסוף יש לנו מפה שמזכירה לנו לאן צריך להגיע ומה צפוי בהמשך.
דרך צלחה!
