איך להיות ההורים של כל הדמויות שלנו?

טיפ לכתיבה, אבל לא רק…

השבוע הייתה לי פגישת עריכת תסריט עם יוצר שכתב סצנה זוגית, שמבוססת על קונפליקט שהיה לו עם אשתו. סיטואציה שמוכרת לכל מי שיש להם ילדים.  בסצנה הוא נכנס הביתה אחרי יום עבודה, עייף, ולמרות שכל מה שהתחשק לו היה ליפול על הספה, הוא עשה סיבוב כדי לקנות איזו גומייה שצריך להחליף בשירותים הדולפים. הדליפה לא רצינית ואשתו לא ביקשה שיקנה, אבל הוא זכר שהנזילה משגעת אותה. הוא חשב עליה ורצה לעשות לה טוב. אבל כשהוא הגיע הביתה והתיישב סוף סוף על הספה, היא התעצבנה עליו: למה הוא לא עוזר עם ארוחת הערב? או עם מכונת הכביסה? שיזרז את  מקלחות הילדים. ולמה, למרות שהיא ביקשה שוב ושוב, הוא לא קנה לחמניות לסנדביצ'ים של מחר? הייתה שם מריבה גדולה ונאמרו דברים קשים. הוא הרגיש שהיא מחפשת אותו, רואה רק חסרונות, לא משנה מה הוא יעשה.

"ומה איתה?", שאלתי.

"אמרתי לך מה איתה, היא ביקורתית", הוא ענה.

שאלתי אותו אם לדעתו מה שעבר לאשתו בראש, כשהוא חזר הביתה היה: "בואי נראה מה הוא לא עשה למעני היום". הוא הודה שסביר להניח שלא.

אם בחיים אנחנו רואים את הסיטואציה מנקודת המבט שלנו, בתסריט אין לנו את הפריווילגיה הזו. אנחנו "ההורים" של כל הדמויות בסצנה, גם אם אנחנו מזדהים עם דמות אחת יותר.

אז החלפנו תפקידים בסיטואציה והוא היה אחראי לדמות של אשתו. הוא אמר, שבתור אשתו, הוא גם עייף מהעבודה, ושגם לה אין חשק לעשות כלום, וגם היא רוצה לשבת על הספה. האמת שהוא נזכר שבבוקר היא הציעה לו שבערב הם יראו יחד איזה סרט.


זה נגמר בדמעות. לפעמים כתיבת סצנה היא טיפול זוגי.

מסקנה: תכתבו את כל הדמויות שלכםן מבפנים.
אל תשפטו את הדמות, אלא תכנסו אליה ממש לתוך הגוף ותראו את המציאות מתוך העיניים שלה, הפחדים שלה, התקוות שלה והערכים שלה.
לא: "מה אני הייתי עושה בסיטואציה הזו",
אלא: "אם אני הייתי היא, מתוך תפיסת העולם שלה, איך הייתי מפרשת את הסיטואציה?"

האמת, טיפ טוב לנסות גם בחיים עצמם, לא?

שיתוף ב facebook

 טיפים מגניבים, מחשבות על תסריטאות ועדכונים חמים בדרך אליכם!

This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply