חברה טובה שלי חגגה יום הולדת בשבוע שעבר. בגלל שחיכתה לרגע האחרון ובשילוב עם אירועי פורים, לא כולם אישרו הגעה למסיבה. כבר בבוקר של אותו יום קיבלתי וואטסאפ:
"נראה לי שהולך להיות 'הקיץ של אביה'"
בסוף, כמובן, הייתה מסיבה כיפית במיוחד. למזלנו, ברוב הפעמים, החרדות הגדולות האלה לא מתממשות. ועם זאת חשבתי לעצמי איזה הישג מטורף זה לכתוב סצנה שהופכת לא רק לסלנג או ביטוי שכולם מכירים (כמו נגיד ביטויים מ'ארץ נהדרת'), אלא לתיאור מצב רגשי עמוק, שברגע שהוא מוזכר, כולם מרגישים אותו עמוק בבטן ויודעים בדיוק למה הכוונה. וואו.
אז מה עושה את זה לכל כך אפקטיבי?
החיבור לפחד העמוק שלנו. לדבר הכי גרוע שיכול לקרות:
יש לי מסיבת יום הולדת ואף אחד לא יגיע.
אבל כדי שהסצנה ממש תיצרב לנו בזיכרון אנחנו לא מסתפקים ב"מה הכי גרוע שיכול לקרות?" אלא מתחילים בהכי גרוע ואז מגבירים… (פרפרזה מסרט אחר..:)
מה יותר גרוע מזה שאף אחד לא מגיע למסיבת יום הולדת שלי? שאמא שלי מכריחה אנשים לא קשורים להיכנס ולחגוג לי.
הנה עוד דוגמא:
מה הכי גרוע שיכול לקרות?
סכנה. למשל, להיכנס למים ולגלות שיש עלוקות במים.
רגע, אבל מה יותר גרוע מזה?
לגלות שיש לי עלוקה אחת במקום הכי הכי רגיש…
והפוך, זה עובד?
בוודאי.
מה הרגע הכי כייפי שאפשר לדמיין?
למשל… להוכיח משהו למי שזלזל בי.
ומה אפילו יותר כיף מזה?
לגרום למישהו שזלזל בי לאכול את הכובע.
Big mistake. Big. Huge
אילו עוד סצנות כאלה אתם מכיריםות?
והכי טוב, נסו זאת בעצמכםן.
