הבוקר, תוך כדי שאני מלמדת בזום, התנתק לי האינטרנט. איזה עצבים. לא היה לי מושג שבאותו רגע, במרחק של כמה מטרים ממני, טכנאי מחבר את השכנים שלי לרשת, אחרי שגם הם נותקו במפתיע. כשהוא חיבר אותם, הוא ניתק אותי. אבל לא רק אותי…
מסתבר שבמהלך השבוע האחרון הגיעו והלכו מהרחוב שלי מספר לא מבוטל של טכנאים, כשהם מחברים בית אחד ומנתקים אחר. בשירות הלקוחות, אחרי המתנה אינסופית על הקו, ניסו לשכנע אותי שזה שהתנתק לי האינטרנט בדיוק כשהיה טכנאי שחיבר את השכנים שלי, לא מצביע על שום קשר וזו מקריות מצערת. למה שטכנאי ינתק בתים חפים מפשע?
בשלב זה הבנתי שעוד טלפון ועוד המתנה על הקו לא יספיקו. אני זקוקה לתכנית פעולה:
1. לאגד את תושבי הרחוב.
2. לפתוח קריאה ולהזמין טכנאי לבית אקראי ברחוב.
3. ברגע שהטכנאי יגיע לצוץ מכל עבר ולכתר את הטכנאי.
4. לחסום את נתיבי המילוט שלו, לא לאבד עם הטכנאי קשר עין, לפתות אותו עם כיבוד קל ובשום אופן לא לתת לו לעזוב לפני שכולנו מחוברים.
5. לעשות סקר שוק, לפנות לחברה מתחרה, להתנתק מהחברה הנוכחית לעד ולהשאיר תלונה עסיסית בשירות לקוחות.
כשאנחנו מאד צריכים/רוצים משהו, כשאנחנו חייבים להצליח במשהו, רצוי מאד שלא נפעל מיד. קודם נחשוב מה כדאי לעשות ואיך. כך פועלות גם הדמויות בתסריט. מיד אחזור לסופו של סיפור האינטרנט השכונתי, אבל קודם נזכר בכללים החשובים האלה:
- כדי שדמות תוכל לשאת על גבה סרט או סדרה שלמה היא חייבת לרצות משהו בכל מאודה והיא חייבת להיות מוכנה לשלם מחיר כדי להשיג את זה.
- כדי שהדמות שלי תשיג את מה שהיא כל כך רוצה היא חייבת תכנית פעולה.
- הדמות שלי פועלת מתוך אמונה שלמה שלמה שמה שהיא מתכננת יכול להצליח. כלומר, היא תתכנן תכנית שנראית לה הגיונית ושהיא מאמינה שיש לה סיכוי טוב להצליח, גם ולמרות הסיכונים.
- תכנית הפעולה היא קריטית לתסריט כי היא מהווה את הבסיס לעלילה.
- אם אני כתסריטאית יודעת מה התכנית של הגיבורה שלי, אני יכולה להקשות עליה ולשבש לה את התכנית הזו. השיבוש הזה, הקונפליקט, הוא זה שמניע את העלילה.
- כל תכנית פעולה נועדה להשתבש.
איך בונים תכנית פעולה טובה?
1. כתבו בשלבים (כן, ממש ממוספר) מה הדמות שלי מתכוונת לעשות ומה היא צופה שיתרחש. מה היא צופה שיהיו המכשולים ואיך היא מתכוונת להתגבר עליהם?
2. וודאו שיש בתכנית הפעולה סיכונים. תכנית עבודה שאינה מסכנת כלום לא תעניין. הדמות שלי מודעת לפחות לחלק מהסיכונים שצפויים לה.
3. תמיד טוב להכניס גם לחץ של זמן (למשל בסיפור הטכנאי אפשר לציין שהייתי מאד לחוצה כי למחרת היה לי שיעור שהייתי אמורה להעביר בזום למספר רב של אנשים ולא היה מצב שלא תהיה לי רשת).t
ובחזרה לתושבי הרחוב ותכנית הפעולה המפוארת שלי:
בעוד אני יוצאת לאגד את תושבי הרחוב אני מזהה בזווית העין טכנאי של אותה חברה יוצא מאחד הבתים ברחוב עם רכבו. מיד התפרצתי לכביש וחסמתי את הנתיב באומץ (טוב זה לא איילון, זה מושב, בקושי עוברים פה אופניים). הרכב של הטכנאי התקרב והתקרב אלי. עמדנו זה מול זו, ראיתי לו את הלבן בעיניים. פתאום הוא נעצר ויצא מהרכב. הוא היה גבוה ונחוש ואני חששתי, אבל הרשת והזום מחר לא איפשרו לי לוותר. לקחתי אוויר כדי להתנפל עליו עם תלונותיי כשהוא אמר בקול בס:
"באתי לעשות סדר בשכונה".
באותו רגע הוא נראה לי כמו גיבור על, סופר טכנישן. נשבעת שבדיוק הייתה רוח קלה שהעיפה לו את הבלורית. מיד זיהיתי שהוא מהטובים, פיניתי לו את הדרך והצעתי קפה. במו עיניי ראיתי איך הוא צועד בבטחה לעבר קופסת התקשורת.
כעבור חצי שעה כל הרחוב היה מרושת.
"בכלל לא הייתי אמור להיות פה", הוא אמר לי, תוך שהוא לוגם מים קרים, "פשוט רציתי לעזור".
מסקנה: תכנית הפעולה יכולה גם להשתבש לטובה. עד התקלה הבאה.