ממש לפני הקורונה נבחרה סדרה של צוות כותבות, שהייתי חלק ממנו, לתכנית הרג'ינסי של צרפת -ישראל. היינו המחזור הראשון של התכנית, ששילבה תסריטאים ישראלים וצרפתיים ובה פרוייקטים שנבחרו להציג מול מפיקים מכל העולם בפסטיבל הסדרות seriesmania בצרפת.
אמנם הקורונה עיכבה אותנו, אבל למרות הכל ותודות לזום, הצלחנו להציג את הסדרה ואפילו לנהל מו"מ עם חברת הפקה צרפתית שמאד רצינו לעבוד איתה. החוזה היה כבר מוכן וקבענו להיפגש בצרפת אחרי שהעולם נפתח שוב.
הסדרה הייתה מבוססת על רעיון של איילת יחיא, שפיתחה אותו במסגרת קורס התסריטאות המתקדם שאני מעבירה. בקורס המתקדם עבדנו על הפרק הראשון ואיילת כתבה פרק חמוד ומשעשע. במסגרת התכנית שאליה התקבלנו, נסענו למדבר ועבדנו במשך שלושה ימים אינטנסיביים, בעזרת עורכי תסריט, פיתחנו והעמקנו בסיפור. מיותר לציין, שכמו בכל תהליך כתיבה, גם בתהליך הזה הסדרה העמיקה והשתנתה ותפסה כיוון קצת אחר.
זה הכיוון שהצגנו מול חברות ההפקה וזה הכיוון שבזכותו קיבלנו את החוזה. אבל איילת ואני, כישראליות נלהבות, סיפרנו לחברת ההפקה שיש פרק כתוב. אמנם הסברנו להם שזה פרק שכבר לא רלוונטי לסדרה הנוכחית, כי היא השתנתה, אבל חברת ההפקה שמחה לקרוא. ג'סטין, השותפה הצרפתית שלנו, ממש התנגדה. בצרפת לא מקובל לשלוח פרק כתוב מבלי שנחתם חוזה (כלומר בלי תשלום) ובכלל, מה הקשר בין הפרק הזה לסדרה הנוכחית שלנו? אבל איילת ואני חשבנו שהם יתרשמו מהכתיבה ומהדמויות, ערכנו ושכתבנו שוב את הפרק, תרגמנו לצרפתית ו… שלחנו.
טעות.
שתיקה רועמת מחברת ההפקה. אחרי כמה ימים ארוכים קיבלנו מהם מייל, שהפרק מאד חמוד וכתוב טוב, אבל אולי הם לא הבינו את הסדרה, כי לא על זה דיברנו ואולי כדאי לחכות עם החוזה. לא משנה כמה ניסינו שוב ושוב להסביר שזה פרק מהסדרה בגילגול הקודם שלה, הם לא הבינו למה שלחנו אותו. לשמחתנו, בדיוק טסנו לצרפת לפסטיבל, פגשנו אותם והצלחנו להציל את המצב.
נכון, מדובר בארץ אחרת ותרבות ארגונית אחרת. בארץ יותר מקובל לשלוח פרק אחד כתוב מבלי לקבל עליו תשלום ובכל זאת – לשלוח פרק לפני שיש מערכת יחסים מבוססת עם חברת ההפקה עלולה להיות טעות ענקית.
פרק כתוב זה הדבר עצמו.
כל עוד יש סינופסיס (תקציר של הסיפור) או מהלך עלילתי/מיני בייבל (תקציר של העלילה בצורה יותר מפותחת), או אפילו תקצירי פרקים ותיאורי דמויות, זה עדיין לא הדבר עצמו. זה כן מעיד על השלב בפיתוח שבו נמצאת הסדרה, וזה משאיר מקום לדיון.
פרק כתוב לא רק מעיד על היכולות המקצועיות שלכם כתסריטאים, הוא מעיד על העולם של הסדרה, הדמויות ומה הסדרה באה להגיד. גם אם הפרק שלכם כתוב טוב, אבל לא מתאים לציפיות של הצד השני, בזה נגמר הדיון. גם אם תגידו שהפרק עוד נתון לשינויים, ברגע שנקרא פרק ע"י מפיקים שלא מכירים אתכם, יהיה קשה לשנות את הרושם.
טעות גדולה אף יותר, שנפוצה בקרב כותבים ללא ניסיון, היא לשלוח פרק לחברת הפקה מבלי שעברו עליה אנשי מקצוע (עורך/ת תסריט). גם אני, עורכת תסריטים במקצועי, זקוקה לעורכת תסריט כשמדובר בסדרה שאני כותבת. אי אפשר להיות אובייקטיבית באמת לגביי פרק שכתבתי וקשה לראות את התמונה השלמה.
אז מה כן?
עבדו על תיק הגשה טוב, הכולל סינופסיס חזק, הצהרת כוונות, פרמיס, ומהלך עלילתי (מיני בייבל). עבדו עם אנשי מקצוע לפני שאתם מגישים כל דבר ובעיקר, חכו עם הפרק הכתוב עד לרגע שיש לכם מערכת יחסים טובה עם חברת הפקה, אחרי שפגשו אתכם ומכירים אתכם, מבינים מה הכיוון שלכם וגם אז, שלחו את הפרק רק אחרי שעבר/ה עליו עורכ/ת תסריט. כאן אפשר לקרוא למי מגישים מה.
ומה עם הסדרה?
שאלה טובה, זה מסע לא פשוט – כשמשהו אחד זז, משהו אחר נתקע וכששוב משהו זז, הגיע ה 7.10 והפך הרבה דברים לפחות רלוונטיים. לא פשוט להיות היום תסריטאים ומפיקים ישראלים, אבל דבר אחד למדתי על תקופות משבר:
זה זמן ממש טוב לפתח דברים.
כי אחרי תקופות משבר תמיד יש התאוששות
ואז מגיעה דרישה גדולה לתוכן,
וכדאי להיות מוכנים.
