איך סדרה ששוברת את החוקים זוכה בכל הפרסים?

איך סדרה ששוברת את החוקים זוכה בכל הפרסים?

מדי פעם מגיעה סדרה כזו, שמשנה את חוקי המשחק ועושה לכולם בית ספר. כזו היא "פליבג", סדרה שהיא חובה לכל תסריטאי/ת. קצת מאתגר לצפות בה בארץ ולכן יש אחוז גדול יחסית של ישראלים שלא נחשפו אליה, למרות שהיא קוטפת את כל הפרסים האפשריים. וללא ספק מגיע לה, לפיבי וולר בריג'ס, היוצרת, התסריטאית והשחקנית הראשית המוכשרת והמצחיקה, שתוך כדי כתיבת פליבג גם כתבה את סדרת הדרמה "להרוג את איב", שגם עליה הייתה מועמדת לפרסים…

אילו מוסכמות הסדרה הזו שברה ומה היו הסיכונים?

  1. דמות מרכזית אחת – בניגוד גמור לכל מה שאני ממליצה לתלמידי, הסדרה הזו מתרכזת בדמות אחת, כל פרק הוא כמעט לגמרי רק עליה, כמעט הכל מנקודת מבטה. עובדה ידועה היא שאחת מאבני היסוד של סדרת טלוויזיה היא "משפחת הדמויות" שלה, כי הדמויות האחרות יוצרות כל הזמן גם קונפליקטים בלתי נגמרים בינן לבין עצמן וגם המון אפשרויות לסיפורים נוספים, כדי שיהיו מספיק אקשן וסיפורים לעונה שלמה. בפליבג זה כמעט לא קיים – רוב הזמן היא לבד, או בחברת דמויות מזדמנות. בכתיבת סדרה כזו יש סיכון גבוה שיגיע רגע שבו יגמרו הסיפורים, או שהם יתחילו לחזור על עצמם.
  2. סיפור אחד "קטן" – במהלך כל העונה הראשונה פליבג עסוקה בעסק הגוסס שלה, ביחסיה עם משפחתה ובניסיון לשקם את התחום הרומנטי. אף אחד מאלה לא יוצר סיפור גדול שקורים בו אירועים גדולים, כפי שהורגלנו אליהם בסדרות אחרות. כל הסיפורים בפליבג הם משגרת יומה, שכולל בית קפה ריק, בדידות, מערכות יחסים רומנטיות מזדמנות והתמודדות עם בני משפחתה שלא ששים לחברתה, בלשון המעטה. זה סיכון גדול, כי זה עלול להיות פשוט משעמם: יש לנו את השגרה שלנו, תודה, לא בא לנו לצפות גם בשגרה של מישהו אחר, אלא אם הוא ראש מאפיה או סטנדאפיסט או משהו כזה.
  3. שימוש בטכניקות כמו "שבירת הקיר הרביעי" (כשהגיבור מדבר ישירות לקהל). כמו השימוש בקריינות או פלאשבקים (שעליו כתבתי בהרחבה פה), גם השימוש ב"שבירת הקיר הרביעי" צריך להיות מגובה בחשיבה עמוקה. אלה כלים טובים, כשמשתמשים בהם נכון. צריך לקחת בחשבון שבפניית הגיבורה ישר אלינו, הצופים, גם מזכירה לנו שכל זה לא קורה באמת, שזו סדרת טלוויזיה – שהיא רק שחקנית ואנחנו הצופים. זה עלול להוציא אותנו מהחוויה וליצור מרחק רגשי ("טוב זה לא באמת, זה רק קטשופ").  

למה זה עובד כל כך טוב בפליבג?

  1. פליבג עברה הרבה גלגולים במשך שנים רבות. היא התחילה בכלל כמופע תאטרון יחיד כך שלוולר בריג'ס היה זמן רב ללמוד את הדמות, לשפץ ולדייק אותה ולהכיר אותה הכי טוב שאפשר.
  2. הגיבורה הראשית – מצד אחד פליבג היא אנדרדוג, מסתבכת סדרתית, בוטה. ומצד שני מתאהבים בה בשנייה – היא מתחרטת ונענשת על כל טעות, היא מנסה כל הזמן להשתפר, היא נושאת פצע פתוח, היא רגישה לזולת ויש לה חוש הומור נהדר. יש עומק פסיכולוגי לדמות, כך שברור לנו למה היא בוחרת לפעול כפי שהיא פועלת, גם אם היא דוהרת במאה קמ"ש לעבר קיר בטון. והבעיות שלה, גם אם יום יומיות, הן קריטיות –  בכל רגע היא נלחמת על חייה, גם אם היא יוצאת עכשיו לדייט.
  3. יש כל הזמן אקשן וזה מצחיק – פליבג תמיד מעיזה ותמיד נופלת, אבל מיד קמה, זורקת לנו קריצה ואיזו הערה שנונה ומדויקת וממשיכה לנסות.
  4. אפרופו שבירת הקיר הרביעי – השימוש בטכניקה הזו בפליבג מתוחכם ומקורי, לא רוצה לעשות ספוילרים, תצפו בעונה השנייה, המעולה אף יותר מהראשונה.

ולסיום- שתי סצנות שיש בהן מ קצת מכל מה שכתבתי. תהנו.

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.