עד שהסדרה שלי לא עלתה למסך, לא האמנתי שהיא תעלה. תהליך ההגשה של רעיון לסרט או סדרה הוא תהליך שדורש זמן רב של המתנה מורטת עצבים (מה מגישים ולמי – על זה כתבתי פה). בין אם נקבל תשובות שליליות (היי, זה קורה לכולם) ובין אם חיוביות, התהליך הזה תלוי בהמון גורמים ודורש זמן המתנה ועצבים של ברזל.
איך אפשר לזרז עניינים ולגרום להם לקרות יותר מהר?
התשובה היא: להעז ולעשות. נכון, להפיק עצמאית סרט או סדרה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל יש הרבה דברים שניתן לעשות בינתיים, עצמאית, כדי לייצר לעצמכםן שם, לצבור קהל ולעורר את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות.
לשמחתי ולגאוותי, אני רואה יותר ויותר בוגרים ובוגרות שלי שלוקחות ולוקחים את השליטה לידיים ויוצרים סרטונים, סדרות ומערכונים ברשת, סרטים קצרים, קליפים, סטנדאפ וספוקן וורד. אחת היזמיות הבולטות שנתקלתי בהן בכיתה היא מיכל מאיר דבירי, שחקנית וכותבת מוכשרת שיש לה תעוזה של נינג'ה, רגישות גבוהה במיוחד וחוש הומור מדבק.
היי מיכל, בשנים האחרונות את יוצרת סדרות רשת: כותבת, מביימת ומפיקה. איך הגעת לזה?
"אני שחקנית. רוב חיי הייתי 'רק' שחקנית, עד שגיליתי את הכתיבה. זה התחיל מדחיפה של שתי חברות (גם הן שחקניות, גם הן היום כותבות) – ומאז לא הפסקתי לכתוב. לתסריטאיות יש המון כוח – תסריטאיות יכולות לברוא עולמות, לקחת חוויות ולתרגם אותן לסדרה, לסרט. ואם את כותבת תסריט פשוט – את גם יכולה לצלם אותו.
במקום לשבת ולחכות שמישהו ייתן לך הזדמנות, את יכולה ליצור אותה לעצמך. העשייה קודם כל מקדמת אותך – את לומדת, את מתפתחת, את נהיית טובה יותר במה שאת עושה. את מבינה את התהליך מהתסריט – לסט – לחדר העריכה – ולהפצה. כשאני כותבת תסריט ואז מפיקה אותו, ואז גם יושבת ועורכת אותו – אני לומדת המון על איך לכתוב חכם, איך להדק ולקצר (וזה עזר לי אחר כך המון בהגשות), אני לומדת עד כמה לפעמים אני מתעקשת על משפט – ובסוף מורידה אותו בעריכה. השתפרתי (אני חושבת) בהמון תחומים רק בגלל העשייה, והכי חשוב – הערך העצמי שלי עלה. כי אני לא צריכה לחכות לאף אחד. אני יכולה לבד."
למה דווקא סדרות רשת?
"התחלתי עם סדרות רשת פשוט כי זה נגיש. יש פלטפורמה שלמה שכולם יכולים להעלות בה תכנים, ולא צריך לחכות לאישור מאף אחד. סדרות רשת הן יחסית קצרות, ככה שקל יותר להפיק אותן (אותו דבר לגבי מערכונים, מונולוגים, קליפים – הכל הולך). אני מאמינה שבתחום האמנות יש כל כך הרבה אנשים שרוצים ליצור, שרעבים לעשות, להגדיל את תיק העבודות שלהם – בימאיות, צלמות, עורכות וידאו. אפשר למצוא את האנשים הנכונים לך ולהרים משהו ביחד. יש הרבה דברים שאפשר להשיג בלי כסף – לוקיישן לדוגמא. ואם כותבים חכם – נגיד, לוקיישן פשוט כמו בית, או חצר או גינה – זה גם לא מסובך וגם יכול להיות זול להפיק. רק צריך להבין שזה מסע שדורש המון השקעה וזמן, אבל בסופו של דבר התוצאה של לעשות בעצמך – פשוט שווה את זה".

אז איך מפיקים עצמאית סדרת רשת עלילתית?
"כשהתחלתי לעבוד עם חברה שלי, איריס-ליה סופר, גם היא שחקנית, על סדרת הרשת שלנו, 'הספסל' – חשבתי לעצמי 'אין לי מושג איך נצליח להרים את הדבר הזה'. מדובר על קאסט גדול של שחקניות בלוקיישן מאתגר, היה יום צילום שדרש שינוע של קולנועית (!), וגם היינו עוד צריכות להשיג איכשהוא ספסל… אבל עם קצת מאמץ וחשיבה יצירתית (וכמה אנשים טובים) – הצלחנו. הסדרה באוויר, התגובות מעולות, לכולם היה כיף על הסט. ואני מלאה בגאווה. היה לי רעיון – ועשיתי את זה (לא לבד, אבל עשיתי). וכל פעם שאני נתקלת בקשיים אני נזכרת איך חשבתי שזה יהיה בלתי אפשרי – אבל הנה, זה קרה. אז אולי פחות מומלץ לכתוב טקסט שמחייב קולנועית על הסט, אבל מצד שני – הכל אפשרי כל עוד נלחמים ומתעקשים.
אחרי פרויקט ועוד אחד ועוד אחד, גיבשתי צוות קבוע ולמדתי להתייעל. למשל, כבר בקורס התסריטאות שלנו ראיתי חדר מלא אנשים מוכשרים – והצעתי להם לבוא לעזור על הסט. אני הישגתי ניצבים בחינם והם חוו לראשונה סט – שזה בית הספר הכי טוב שיש. את אחד התסריטאים אפילו ליהקתי לתפקיד משחק, והוא היה פשוט מצוין.
והכי הכי חשוב – ליהנות. תקיפו את עצמכם באנשים טובים, תדאגו לאווירה טובה על הסט, תמצאו זמן לעשות שטויות ולצחוק. ותדאגו לאוכל טוב, לא צוחקת. אנשים שבעים הם אנשים שמחים, אנשים שמחים נותנים את הלב לפרוייקט, וכשנותנים את הלב על הסט – רואים את זה בתוצאה. הסט הוא סך כל אנשיו. לדעתי, אין דבר כזה 'סרטה של' – סרט עושים בצוות. וזה אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב ביותר בעיני – הצוות".
בהצלחה למיכל ולכל מי שחולמים ומעזים.
