כשמדברים על מורים קופצת לנו תמונה של אדם מול כיתה. עורכי דין מצטיירים לנו כא.נשים מחויטים שטוענים בבית משפט, וכשחושבים על 'תסריטאים', נראה בדמיוננו א.נשים שעסוקים בכתיבה. אבל כל מורה יודע/ת שעמידה מול כיתה היא רק חלק קטן ממה שמורה צריך/ה לעשות. יש הכנה של שיעורים, קריאת חומרים, אסיפות מורים והורים, בדיקת מבחנים, טלפונים מהורים ועוד. גם עורכי הדין מבלים בבית משפט רק חלק קטן יחסית מזמנם (אם בכלל), יש תחקיר והכנה ארוכים, פגישות, טיוטות, חוזים. כך גם הדימוי של התסריטאים שיושבים בבתי קפה/בים וכותבים הוא רחוק ממדויק.
אז מה עושה תסריטא/ית?
העבודה של התסריטאיםות נחלקת לארבעה חלקים:
- פיצוח הסיפור והדמויות
זה החלק הראשון בעבודת התסריטאי/ת והוא החלק הכי מבלבל, כי אין מסגרת ברורה לעבודה ויש כל כך הרבה אפשרויות. זה החלק שבו אנחנו מתרגמים את הרעיון שלנו לסיפור שניתן לספר בסרט או סדרה. אנחנו מפתחים את הדמויות לומדים להכיר אותן טוב יותר, מבינים מאיפה הן הגיעו ובעיקר – מה הרצון שלהן. אנחנו חושבים אילו מכשולים יעמדו בדרכה של הדמות, איך זה יאתגר אותה ואיך העלילה תתפתח.
כאמור, אין מסגרת ברורה לעבודה הזו. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בכתיבת תיאורי דמויות, סיטואציות וסצנות, תרשימי זרימה ועוד. זה גם יכול לקרות תוך בהייה או ריצה בפארק, או באמת על שפת הים – לא משנה. העיקר שהראש נמצא בסיפור ואתםן שואליםות את עצמכםן: איך הדמות שלי תגיב לזה, מה יעמיק את הקונפליקט, מהן מערכות היחסים שלה עם דמויות אחרות ועד כמה רחוק הדמות מוכנה ללכת כדי להשיג את מה שהיא רוצה?
מתי נגמר התהליך הזה? הוא לא באמת נגמר, אבל אם אתםן מכיריםות את הדמויות שלכםן ברמה של חבר טוב או בת משפחה – אתם לגמרי בכיוון. ואם יש לכם מהלך עלילתי ואפילו טריטמנט, אתםן מוכניםות לשלב הבא. - כתיבת התסריט
הכוונה כאן היא לכתיבת הדראפט עצמו (דראפט הוא טיוטה של התסריט מתחילתו עד סופו). לא שרבוט של סצנות אקראיות, סיטואציות, או תרשימי זרימה. בשלב הזה כדאי מאד לעבוד עם טריטמנט.
החלק הזה בעבודת התסריטאי/ת כבר יותר מובנה: יש סיפור ודמויות ברורות, כבר חשבנו על הסצנות הטובות ביותר כדי לספר את הסיפור ויש מפה (הטריטמנט). עכשיו צריך למצוא פינה שקטה ולכתוב, לחבר את הכל לכדי תסריט אחד.
כמה זמן זה לוקח? תלוי בכםן, אבל קחו בחשבון שזה לוקח זמן. עם זאת, מהניסיון שלי, זה החלק הקצר יותר מבין שלושת האלמנטים שמרכיבים את עבודת התסריטאי/ת. - שכתוב
הרבה פעמים אחרי שכתבנו את התסריט מתחילתו ועד סופו לראשונה, אנחנו משוכנעים שמדובר ביצירת מופת. אבל האמת היא שהדראפט הראשון הוא בדרך כלל דראפט פחות טוב. מפה מתחילה עבודה מסוג אחר הכוללת קבלת הערות ועבודה על התסריט הקיים תוך שכתוב, שכתוב ועוד קצת שכתוב. זה השלב שבו נבקש ונקבל פידבק מעורכי תסריט, חברות הפקה, קרנות ועוד.
איך משכתבים בלי ללכת לאיבוד? על זה כתבתי כאן.
עד מתי משכתבים? זו שאלה מצוינת שאין עליה תשובה חד משמעית, אבל האורך של החלק הזה שבעבודת התסריטאי/ת תלוי יותר מכל בחלקה הראשון. ככל שתצאו לכתיבה סגוריםות יותר על הסיפור ומכיריםות את הדמויות טוב יותר – כך החלק השכתובי יתקצר. - הגשה
גם הגשה היא חלק בלתי נפרד מעבודת התסריטאי. ההגשות לקולות קוראים, קרנות, תחרויות וחברות הפקה נערכות במקביל לשלושת השלבים שהזכרנו קודם, תלוי למי מגישים מה. על מנת להגיש את הרעיון או התסריט צריך לייצר מסמכי הגשה כמו סינופסיס ומהלך עלילתי. כתיבת מסמכים אלו דורשת סוג כתיבה אחר לגמרי מכתיבת תסריט וזה מאתגר, אבל מבלי להתחיל לחשוף את הרעיון שלכםן – שום דבר לא יקרה איתו ואין אף אחד/ת שיעשו את זה במקומכםן.
לסיכום, כן, זו עבודה קשה. וכמו רוב המקצועות, גם פה יש חלקים שהם פחות "סקסיים", אבל יש בעבודה הזו חופש כמו שלא תמצאו בהרבה מקצועות אחרים. קודם כל, אין גבולות לדימיון, ושנית, לא באמת משנה איפה אתםן ומה אתםן עושיםות, תמיד אפשר להתקדם. אם עצרתםן ושאלתםן את עצמכםן: 'מה הדמות שלי הייתה עושה במצב הזה?' – גם אם אתםן תקועים בפקק או בתור לרופאת שיניים – מבחינה תסריטאית, אתםן בעבודה.